אז זהו, השמחה שהייתה לה עברה.

את מקבלת את ההודעות שלי?

"כן.. אני אמורה לענות לכל אחת?"

לא, אבל.. את יודעת, לשמוע את בחיים וזה.

אבל מה שבאמת רציתי לומר זה:

לא, כי אני יודע שמתחיל להמאס לך...

לא לענות להודעה, לשיחת טלפון במשך כמעט 28 שעות... זה קצת הרבה?

פעם היא הייתה עונה על כך הודעה.

עונה "אתה חמוד"

או "זאת ההודעה הכי טובה בינתיים"

בינתיים. כאילו שיש עתיד להודעות האלו.

ויש... אבל זה עתיד שהיא כנראה לא מעוניינת בו.

אני כבר מתחיל להתכונן לגרוע ביותר, כבו זמנית אני שם את ליבי על צלוחית ומגיש לה אותו. כמו מזוכיסט.

לא רוצה שהסיפור הזה שחיכיתי לו שנים יסתיים בגללי, ולכן אני שם את עצמי שם בחוץ...

אבל מצד שני, אני לא רוצה להפגע... אבל אני מניח שכבר מאוחר מידי בשביל זה...

ונמאס לי לענות למעט החברים שיודעים על כל הסיפור (כי היא ביקשה שזה בינתיים לא יופץ בפרהסיה... כנראה שאני משהו שיש להתבייש בו) "כנראה הולך הרבה יותר טוב ממה שאני חושב" כשהם שואלים אולי "איך הולך?"

ונמאס לי להגיד "היא רוצה לקחת את זה לאט, ואני לגמרי סבבה עם זה" בתגובה ל"מתי זה יהיה רשמי?"

אני רק רוצה לאהוב אותה.

לחבק אותה.

לנשק אותה.

אין לי בעיה לתת למישהו ספייס. באמת, גם אני לפעמים צריך ספייס... אבל אני רוצה שהיא תרצה להיות שם לידי.

נכון, היא עושה שו"שים עכשיו - אני אהיה שחצן אם אני אגיד שאני חושב שמגיע לי חתיכה נכבדת מהזמן שלה?

אני אמור ללמד אותה? או שאני אמור לתת לה לקחת את הזמן שלה?

שלא תברח....

כמו שאמרתי כבר בפייסבוק - 

עייפתי כבר מהחרא הזה...

אפשר לסיים עם העינוי הזה בבקשה?

או שתהרגי אותי, או שתחוני אותי, אבל תעשי את זה כבר!