אז דיברנו?

בערך?

ואני חושב שעכשיו אני מרגיש יותר טוב?

או אולי יותר רע?

אני לא יודע בכלל?

היא סיפרה לי קצת קצת על אותו הבחור שהיא יצאה איתו שנתיים, אבל היא התמקדה בדברים שפחות עניינו אותי?

אמרה שאני צריך לראות בסיפור הזה מקרה טוב, ללמוד מכך שהיא יכולה להיות עם מישהו שנתיים?

אבל אמרתי לה שאני רק רואה שם סיפור על זה שהיא יצאה עם מישהו שנתיים וזה לא מזיז לה בכלל?

אני לא יודע...

אני פשוט לא יודע...

היא מחייכת. זה טוב.

ואני מחייך.

התמזמזנו קצת. ואז באתי להוריד לה את החזיה... וזה איכשהו הרס את הרגע.

דביל. או שלא דביל. היא אמרה שאני צריך להפסיק לדון את עצמי כל הזמן לחומרה, ושאני הרי גאון, וגאונים לא אמורים להיות... גאונים?

באמת לא מבין את הרגרסיה המינית.

מלשכב איתי עברנו ל... נשיקות? ולהחזיק ידיים?

לא שאני מתלונן. באמת.

אני סבבה לגמרי עם לקחת את הזמן, והמין לא בוער לי בכלל... אני פשוט רוצה להבין את ההגיון הזה שבראש שלה.

רוצה באופן כללי להבין מה עובר לה בראש.

מה היא חושבת עליי.

רוצה שהיא תחלוק איתי. אמרתי לה את זה. והיא קצת חלקה. טיפה. קצה מחט של שיתוף. בקצב שלה, נכון?

אמרה גם שהיא בשאיפה שזה ("זה"... ככה אנחנו קוראים למה שיש בנינו) יהפוך למשהו רציני, אבל היא לא רוצה להגיד דברים סתם.

אמרה שגם זה יהיה לה ברור אם באיזשהו שלב אני אגיד "היי, זאבה, מה קורה? כן או לא?", רק שאני לא אגיד את זה עכשיו.

ובכלל היא עכשיו מתחילה שו"שים... צבא. נו באמת.

שאלה (בחצי בדיחות דעת) אם אני בכלל עוד רוצה, עכשיו שאני מגלה כמה שהיא דפוקה.

מפגרת. הלוואי ויכלתי להכניס אותה לפה, שתראה כמה שאני רוצה. כמה שרציתי. כמה שאני.... מרגיש.

מרגיש.

גם על זה דיברנו. ככה בעצם כל השיחה התחילה - כשדיברנו על ציניות. ועל איך מפסיקים. ולמה בכלל.

ולמה אני חולק את עצמי עם אנשים.

ולמה אני משתף אנשים במה שעובר עליי.

ולמה לבכות ליד מישהו זה בסדר.

ומה היתרונון, ומה החשיבות של זה, ומה שמשמעות של זה.

השתמשתי באחלה אנלוגיה - עירבוב של פלסטלינה.

הסברתי לה שאנשים (כלומר, אני) לא חולקים את עצמם עם אנשים שלא חולקים את עצמם... אני לא יכניס מישהו לתוך נבכי נשמתי אם הוא לא יראה נכונות לעשות את אותו הדבר.

נתתי בתור דוגמא חבר טוב מאד שלי, שפשוט לא מדבר איתי על דברים (הכוונה פה היא לדברים חשובים, כמו רגשות, ופחדים) ולכן אני לא מדבר איתו על דברים.

והשיחה נהייתה רצינית.

וכל הזמן רמזתי ורזמתי (כנראה קצת מידי) שאני מדבר עליה... שהיא לא משתפת.

ואז קצת דיברנו.

ואני קצת שתקתי. כי הדברים שרציתי להגיד..... הם לא דברים שאמורים להגיד. במיוחד לא בתגובה לדברים שהיא אמרה.

טיפש.

טיפש?

השם ישמור.

אני רק רוצה לדעת מה עובר בראש הקטן והחמוד שלה.

הלקאה עצמית זה אחלה!

ואוו... הרגע הבנתי שזאת הבעיה הכי גדולה שלי.

הלקאה עצמית.

הולי שיט.

הלכתי לעכל את זה....