נוסע לאט בדרך הביתה.

העיניים כמעט נעצמות.

המזגן על חימום. 32 מעלות בתוך האוטו. 8 מעלות בחוץ. והלב שלי איפשהו באמצע.

רק רוצה להתחמם קצת.

הדמעות עולות בעיניים, אך לא חונקות את הגרון כדי למנוע ממני לפלוט צעקה: "מספיק!"

הבית דומם.

מחמם פיתה במיקרוגל. מוציא חומוס מהמקרר, וקצת משהו חריף לחמם את הלב, והקיבה.

והפיתה כל כך חמה. בדיוק מספיק חמה.

אני רוצה לחבק אותה - את הפיתה.

ואני תוהה כמה עוד אני אוכל להמשיך ככה?

או שאני תוהה מה היא רוצה שאני אעשה? איפה אני יכול להשתפר?

ואולי בכלל אני שואל מה אני רוצה בכלל?

אני רק רוצה חיבוק.

חיבוק אמיתי.

אני באמת שלא מתכוון להיות מעיק.

אני רוצה שכשאנחנו מתכרבלים היא לא תהיה עם הגב אליי. וכשהיא כן, שהיא תסגר עליי, ולא תפרס פתוחה.

אני רוצה שהיא תחבק אותי כמו שאני מחבק אותה.

חזק חזק, כמו לתחום את גבול גופה, אבל בלי למעוך.

ואולי אני בכלל חונק?

אולי אני צריך לתת לה יותר מקום לנשימה?

בינתיים אנחנו נפגשים באיזשהי נקודת אמצע שחלקית נחמד לי בה, חלקית אני אומלל בה.

הייתי בטוח שהיא חושבת שאני רק מעוניין בסקס.

אז הקראתי לה קטע מהבלוג שלי. הכנסתי אותה הכי עמוק שאני מסוגל להכניס מישהי כרגע... רציתי לגרום לה להבין מה אני רוצה.

אני חושב שהיא פספסה לחלוטין.

"אתה יודע שאני בדיוק ההפך," היא אמרה כשסיימתי.

לא ציפיתי לתשבוחות והילולה, אבל אולי אחד מהחיוכים שלה? איזה מילה על כמה שאני רגיש או משהו? ושפעם אחת היא תגיד את זה בלי להיות עוקצנית?

היא אומרת שהיא עובדת על זה...

ועל מי אנחנו עובדים בכלל?

זה הרי בכלל לא משנה.. בסוף אנחנו יודעים איך זה יגמר.

תפוח אחד עם לב שבור, וזאבה אחת מבולבלת ושביעה.

הרי לא משנה כמה אני אהיה ג'נטלמן, וכמה אני אחבק, וכמה אני אנשק את הנשיקות הכי עדינות, וכמה שאני אתן לה את המרחב שלה, וזמן שלה לעצמה, ואתחבב על חברים שלה, ולא אלחץ על סקס (כי זה לא מה שאני מחפש בכלל), או כמה שאני אדאג לה, ואתעניין בשלומה, ואעזור לה כשאוכל, ואקשיב לה, ואתמוך בה גם אם אני לא בעד מה שהיא עושה, ולא חשוב בכלל שאני הגבר הכי לא מתעלל שיש, שאני לא מכה, או מעליב, או אונס, או מתעלל נפשית (כי למרות שזה נראה לכולנו כאילו אלו דברים שהם מובנים מאליהם, אנחנו צריכים לזכור שהם לא...), ושאבא שלה יאהב אותי, ושאני מוכן לטייל עם הכלב שלה למרות שאני מת מפחד ממנו, ושאני אפילו מוכן לאכול תותים בשבילה...

כל זה לא משנה.

כי תכלס, אנחנו יודעים שזה הכל יגמר במשפט "כן, אתה ממש אחלה, מתחשב, שרמנטי, רומנטי, ועל הנייר אידאלי לחלוטין, אבל..."

או משהו בסגנון.

כי היא כנראה פשוט לא בקטע שלי.

וכשהיא מסתכלת לי בעיניים ואומרת לי "אני רואה בעיניים שלך שאתה חושב,"

אני מנסה לא לומר לה "בחיים לא הרגשתי כל כך לבד בביחד שלי." שאמור להיות שלנו בכלל.

אבל, סייג.

אני כנראה מגזים.

והפוסט הקודם אמור להעיד שהמצב במגמת שיפור, והתקרבות.

וזה כנראה החורף הזה, והעובדה שהיא עוד מעט חוזרת לעשות שו"שים, שפשוט משביתים לי את מצב הרוח.

אני רק רוצה שהיא תחבק אותי... כמו שאני מחבק אותה.