"חצי שנה? זה כאילו ביג דיל?"

זאת הייתה תגובתה של הזאבה לדמות בסרט שראינו שאמרה שהיא יצאה עם מישהו חצי שנה, ולכן היא מכירה אותו הכי טוב.

ואני רק יושב שם (אגב, נראה שבפוסטים האחרונים שלי, זה נהיה צירוף מילים די נפוץ) ותוהה... "חצי שנה זה לא הרבה?"

אבל אני לא אומר כלום.

עד שאני כן אומר משהו.

יצאת עם מישהו חצי שנה?

"לא."

שתיקה.

"יותר."

שתיקה. אני בולע רוק.

"מה," אני חושב לעצמי "יותר מחצי שנה??"

אבל אני ממשיך לשתוק. שותק הרבה זמן, והסרט ממשיך להתנגן ברקע.

כמה יותר?

והיא אומרת שלא אכפת לה לפחות את זה, אם אני באמת רוצה לדעת, ושהיא מתפלאת שהבנתי את זה. לי זה לא היה נראה כמו רמז מסובך במיוחד.

אני אומר לא משנה.

ואז אני אומר אז כמה יותר?

והיא אומרת "שנתיים".

ואני בולע רוק.

ואני רק מנסה להבין איך לא ידעתי מזה... שנתיים זה הרבה זמן.

היא הסתירה את זה ממש טוב?

או רק ממני?

ואיך היה יכולה להגיד שלצאת עם מישהו תקופה כל כך ארוכה זה לא ביג דיל?

והיא אומרת "אבל יש סיבה שלא קראתי לו חבר שלי" (לצורך הבהרה, גם לי היא לא קוראת ככה).

והיא ממשיכה ואומרת "אף פעם לא היה לי חבר, ואף פעם לא הייתי במערכת יחסים באמת..."

שתיקה.

"זה בערך הדבר הכי קרוב לחבר שהיה לי אי פעם," היא אומרכת כשהיא מצביעה על שנינו.

אני ממשיך לשבת שם ולשתוק.

אני רק לא רוצה להפגע, אני אומר.

והיא שואלת למה אני מתכוון.

ואני לא יודע בדיוק להסביר לה שאני לא יודע מה היה הסיפור של אותו בחור שהיא יצאה איתי במשך שנתיים, אבל אני לא חושב שאני יכול או רוצה להיות תלוי ככה באוויר במשך כל כך הרבה זמן. שנתיים. והיא אמנם כבר הסבירה את עצמה, ואני חושב שהייתי אמור להבין ממה שהיא אמרה שאנחנו הולכים בקטע טוב, אבל אני לא יודע מה הסיפור שם... למיטב ידיעתי, יכול להיות שזה היה בדיוק אותו הדבר, אבל זה נגרר כל כך הרבה זמן ש... לא יודע.

בכל מקרה,

אני שמח ומבוהל כרגע בערך באותה מידה.

שמח שהיא אמרה שמה שהולך בנינו הוא הכי רציני שהיה לה.

מבוהל שאני פוחד להכנס לבור שהיא כבר הייתה בו עם בחור אחר.

אני רוצה לדעת עוד על הבחור האחר הזה........ רוצה לנתח את הסיפור שלו לפרטים.

לראות איפה הוא טעה. ומה הוא עשה.

ואולי הוא שיחק איתה?

אני לא עושה את זה.... אני משתדל להיות הכי דוגרי שאני יכול.

_____________________________

אנחנו מסיימים לראות את הסרט, ומתכרבלים קצת, מתנשקים קצת.

היא אומרת שהיא צריכה ללכת.

אני אומר שלא, שתשאר רק עוד קצת.

היא אומרת "מה, רק בגלל שאתה פתאום חרמן?"

אני אומר רק תשארי. אני לא אגע בך, רק שתהיי פה.

היא אומרת "אתה תמיד תהיה הבחור שהלביש אותי במקום להפשיט אותי"

אני חושב שאני יודע למה היא מתכוונת, אבל אני אומר לעצמי שאין מצב שהיא באמת זוכרת את זה. למה את מתכוונת? אני שואל.

"לאז כשהתנשקנו" (היא מדברת על לפני 3 שנים).

וואלה... היא זכרה. אני כזה חמוד, פאק. כשהתנשקנו אז, הגופיה שלה קצת החליקה לה מהכתף, ואני החלקתי לה אותה חזרה למעלה, וסידרתי לה את החולצה... ג'נטלמן.

השאלה היא:

היש עוד מקום לג'נטלמנים בעולם הזה?

יכול להיות שהתשובה במה שהיא אמרה אחרי זה:

"אני עוד אלמד אותך לקרוע ממני את הבגדים"