זה כמות הזמן שבילינו אתמול ביחד, אני והזאבה.

היא לקחה יום חופש, והיא בחרה לבלות אותו איתי.

היא שלחה לי סמס בבוקר, ואני ישר יצאתי לדרכי לכיוון ביתה.

אכלנו ארוחת בוקר, והקשבנו קצת למוסיקה.

יצאנו לטייל ואז חזרנו כי התחיל לרדת גשם (שאני שונא).

עשינו קצת סידורים, ואז הסתובבנו לנו ברחובות העיר.

היא אמרה לאיזה מוכר שניסה להתחיל איתה שיש לה חבר. אבל לא באמת, כי זה לשים כותרת על מה שיש בנינו, והיא לא רוצה בינתיים.

ואני בסדר עם זה.

אח"כ הלכנו אליי לראות "מי הפלילי את רוג'ר ראביט" (אחד הסרטים האהובים עליי בכל הזמנים).

אחרי שהסרט נגמר התכרבלנו קצת ודיברנו בחושך.

היא אמרה "על הנייר אתה אידיאלי".

ושאני חמוד.

ופתאום היא התחילה לבכות. ללא כל אזהרה מוקדמת. ולא ידעתי מה לעשות.

הלב שלי ירד לתחתונים, פחדתי שעשיתי משהו לא בסדר, ושהיא תלך, ותעזוב, אבל היא לא.

היא רק ביקשה שאני לא אפסיק להיות מצחיק.

ואז אכלנו ארוחת ערב, ואמא שלי קצת תחקרה אותה (זה אחרי ששבוע שעבר היא שאלה "אתה יוצא עם הבחורה הזאת?" ואני לא ידעתי מה לענות לה).

אחרי האוכל התכרבלנו קצת בחדר שלי, ושמתי פסקול של דיסני.

שאלתי אותה "את לא חושבת שזה מוזר שבחור בן 22 מקשיב לדיסני בזמנו החופשי?" והיא אמרה "בדיוק חשבתי כמה שזה מגניב שבחור בן 22 עדיין מקשיב לדיסני". וחייכתי.

קצת נרדמנו לנו, אז החלטנו לשים הרקולס (עוד סרט??)...

ואז קצת סקס יבש (בו היא כל הזמן הדגישה שהיא לא תשכב איתי. ואני אמרתי לה שזה בסדר. וזה באמת בסדר. אני בסדר).

והקפצתי אותה הביתה.

איפשהו שם באמצע, כשהתכרבלנו, והיא הייתה עם העיניים סגורות, אני בהיתי בה.

לא מאמין שזה קורה. טוב לי, ואיתה... וזה באמת פנטזיה שמתממשת (:

היא אומרת דברים, וזה נשמע לי שהיא בקטע שלי (איך אני עדיין לא בטוח בזה?) ושזה הולך טוב....

אבל אני פוחד.

פוחד.......... מ-ש-ק-ש-ק.

היא ביקשה שאני לא אפסיק להיות מצחיק רק בגלל שיש "קטע" בנינו (איזה מינוח מכוער).

ואני מקווה שאוכל...

הרי ההומור שלי בא להגן עליי. בגלל זה פיתחתי אותו. כדי להיות בין חיץ בין אנשים לעולם הפנימי שלי... ואם אני מכניס אנשים, אני לא זקוק לחיץ הזה יותר.

בגלל זה, למשל, אני הכי מצחיק כשאני מכיר אנשים חדשים.

אני עושה את זה כמגננה, מתוך פחד וחרדה של יצירת רושם ראשוני טוב, אני הולך אוטומטית למקום שבו קשה לי ליפול - ההומור שלי.

אתם וודאי קוראים פה, ואתם לא יודעים או מבינים שאני מצחיק... זה הרי לא בלוג שלי בדיחות... אבל באמת שאני בחור מצחיק. זה תכונה טובה שלי, ואני גאה בה. היא שימושית, ויעילה, ומצוחצחת להפליא.

אני רק מקווה שאני אוכל לשמור על התכונה הזאת גם בתוך סיטואציה רצינית...