אז אני לא מתחיל ללמוד לעוד שנה וחצי?

חסרות לי שתי בגרויות. חזרתי מחו"ל קצת מאוחר מכדי להרשם לקורסי בגרויות למועד חורף, אבל לא חשבתי שזאת תהיה בעיה: אני פשוט ארשם על תנאי לאוניברסיטה, ואעשה בגרויות קיץ.

אך לא, כרגע מסתמן שאין באונברסיטה שאני רוצה הרשמה על תנאי. וכבר הפסדתי חודש וחצי מהקורסים שאני צריך בשביל לגשת לבגרויות במועד חורף...

אז פאק.

פאק. פאק. פאק.

והנה, רק אתמול אמרתי שהכל בסדר... שאננות שעפפה אותי.. ועכשיו נדפקתי. אני לא רוצה להתחיל ללמוד עוד שנה וחצי. זה יותר מידי זמן. זה מאוחר נורא.

ויש המון לחץ; אמא בכלל היום אמרה שחבל שאני לא מתחיל ללמוד בסמסטר הבא.

אוי אוי אוי אוי... אם זה לא היה מובן המצב שבו אני נמצא עכשיו.... על סף דמעות. כי שוב... שוב הטימטום והעצלנות שלי ידפקו אותי.

די כבר מפגר!!! תפסיק!

תתאפס על עצמך!

תפסיק לקרוא סילבוסים של לימודי תואר ראשון ולהגיד לעצמך "אוי, זה המון ללמוד. אין מצב שאני אצליח"!

בטח שאתה תצליח! 3 שנים של צבא איפסו אותך, זוכר?! אתה רוצה לסיים כמו הנגדים האלו שאין להם מה לעשות עם עצמם? חסרי השכלה, וחסרי עתיד?

לא!

אתה התפוח! למדת לבד לפסיכומטרי, והוצאת ציון מפוצץ! אז דיי! פחדן! תגדל ביצים ותעשה את מה שצריך לעשות!

תפסיק! להרוס! לעצמך! דברים!