כמו כולם נדרשתי בעצמי לכתוב פוסט של סיכום לשנה שהייתה. יש לנו, בני האדם, עניין עם סיכומים. אנחנו חולים עליהם. רק מחפשים הזדמנות לעצור את החיים לרגע ולהסתכל אחורה.
אז בהסתכלות אחורה אני חושב שאני אוכל לסכם את השנה כשנה לא רעה בכלל....
זאת הייתה השנה האחרונה שלי בצבא
שבין השאר שכללה גם את רגע השיחרור המיוחל. אני חושב שסך הכל אני מסתכל על השירות הצבאי שלי כדבר חיובי ביותר. אמנם סבלתי שם כמעט כל רגע נתון, והרגשתי כמו פוטנציאל מבוזבז לחלוטין, אבל אני מניח שזה היה עונש על כל השנים בהם בזבזתי את הפוטנציאל שלי ללא שום סיבה. למדתי איפה אני בייחס למדינה שלי, בייחס לערכים שלי. למדתי איך אני לא רוצה שסדר היום שלי יתנהל, ואיזה סוג של בנאדם אני לא רוצה להיות.
השירות שלי ביגר אותי, וריכז אותי. אני ממליץ לכל מי שעוד לא ניסה, ובמיוחד לאנשים שלא יודעים מה הם רוצים לעשות עם עצמם (דווקא לאלה יש נטייה להשתמט).
זאת הייתה שנה שבה החלטתי (או הבנתי? תלוי איך מסתכלים על זה) מה אני רוצה לעשות עם עצמי
למרות שיכול להיות שה"רצון" הזה ישתנה, נכון לעכשיו אני סגור על פסיכולוגיה קלינית. אולי של ילדים. כשהשאיפה היא לפתוח קליניקה פרטית בסופו של דבר. ואני לגמרי מודע לזה שיכול להיות שהמסלול שלי ישתנה במהלך 7 שנות הלימוד לתארים, אבל לפחות אני יודע מה נקודת המוצא שלי - זה משהו שאף פעם לא יכלתי להגיד.
זאת הייתה השנה הראשונה שבה פעלתי למען השגת מטרה כלשהי
למדתי לפסיכומטרי. לבד. לקחתי את זה על עצמי, והשקתי על אף שהיו שזה סתם בזבוז זמן ללמוד לבד, ועוד תוך כדי שירות (למרות שלקחתי את זה בחשבון). זאת הייתה הפעם הראשונה שעשיתי משהו לא רק בשביל לקדם את עצמי, אלא בגלל שאני רציתי לעשות אותו. וכן, הוצאתי 727 (כרגע אחד הדברים שאני גאה בהם).
בניגוד לשנים קודמות, השנה לא הייתה שחונה מבחינת זוגיות
אמנם לא הייתי במערכת יחסים רצינית, ועדיין לא עשיתי "את זה", אבל אני מרגיש שאולי נהייתי קצת "אמיץ" יותר. קצת יותר מבין מה אני מחפש בבחורה ובזוגיות. ואין לי באמת יותר מידי מה לומר בנושא.
השנה למדתי להעריך את המשפחה שלי
בעיקר את ההורים שלי, שאני לא מבין עד עצם היום הזה איך הם לא סילקו אותי מהבית עם כל הצרות שעשיתי להם בתיכון. אחרי הסמים, ונשירה מהתיכון אני לא יודע איך הייתי מגיב לילד שלי. אולי בגלל שאני לא הורה. גם למדתי להעריך את ההתמודדות המשפחתית עם היציאה שלי בשאלה (מושג שאני לא מסכים איתו יותר מידי, אבל אני לא מוצא משהו מתאים יותר). לסיכום - הם פשוט סבבה אחי.
השנה למדתי לברור חברים
ולמדתי שלא כל מי שהיה חבר שלך בעבר יהיה חבר שלך לנצח. לא כי הוא פתאום נהיה מניאק, או כי פתאום הוא לא אוהב אותך, פשוט בגלל שאתם השתנתם, ואתם מתעניינים בדברים אחרים, וזה נהיה קשה למצוא דברים ששניכם רוצים לעשות. וזה בסדר, זה קורה, וזה לא הופך אף אחד לאדם רע. אלו החיים, ואנשים משתנים. ואם כבר בתובנות עסקינן...
השנה התפלצפתי המון
ניסיתי להבין האם יש אמת מוחלטת, והאם אפשר לומר למישהו שהוא טועה. ניסיתי למדוד את הגבולות של חברות ואהבה, ולקבוע מהי התנהגות נאותה, והאם אפשר לדרוש ממישהו משהו. שאלתי את עצמי מה מוסרי, איכשהו נהייתי המומחה ב-Bro Code ויצא שפנו אליי בשאלות, כאילו אני שופט או עורך דין. הבנתי המון, ומתוך כל תשובה צצה לה שאלה חדשה; והשנה, בניגוד לשנים קודמות, אין לי בעיה עם זה. אני מבין שאני תמיד אהיה מישהו שחושב יותר מידי. ולפעמים אני מנסה לפרק התנהגות אנושית לגורמים עד כדי כך שאני לפעמים תוהה אם יש לי תסמונת אספרגר, ואני בסדר עם זה.
שלם עם זה.
איחולים לשנה הבאה...
בעיקר שאני לא אשכח, כמו שאני תמיד נוטה לעשות, את כל התובנות שלי מהשנה שעברה. וזאת אחת מהסיבות שהבלוג הזה פה, כדי שאני אוכל לדפדף אחורה ולהזכר שכבר נתקלתי בדילמה הזאת בעבר, ופתרתי אותה, ושהגיע הזמן לעבור לשאול שאלות חדשות.
מאחל לכולנו שנה טובה ומתוקה,
ותודה רבה לכם, קוראים יקרים מפז, על הפידבק שאני מקבל מכם כבר שנים, תודה,
התפוח הכחול (בדבש)
כינוי:
התפוח הכחול
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
