מעולם לא השתתפתי בעצרת. או בהפגנה. או במחאה. או בשביתה. מעולם לא חתמתי על עצומה. מעולם לא פעלתי לשינוי, גם אם הוא היה לטובתי. ומדוע?
ניתקתי את עצמי מהאנושות.
כמו מדען החוקר בעל חיים בלי להתערב, ובלי להשפיע, למדתי את האדם. חקרתי את ההתנהגות האנושית. מה גורם לאנשים להגיב, ואיך. על מה בנויה מערכת הערכים שלהם, מה בני אדם מוקירים, מה הם אוהבים ומדוע. ואיפה המכנה המשותף הרחב ביותר.
אבל כמו מדען, נראה כאילו אני לא יכול להמשיך עוד את הלמידה והחקירה שלי בלי להשפיע. בלי להטמע בעצמי באנושות שכל כך למדתי שלא להיות חלק ממנה. שכל כך התרגלתי לצפות בה מבחוץ, כגורם חיצוני.
ואולי הגיע הזמן באמת?
כל כך הרבה זמן בילית בלחקור את עצמי, ואז לחקור את האנושות, אולי הגיע הזמן לחקור איך אני משתלב באנושות. להיות חלק מהחברה.
אני מגיע להמון תובנות פה בחופשה שלי בארה"ב... מנקה את הראש. זה עושה לי טוב.