אני לא זוכר אם כבר כתבתי על זה, אבל אני כותב על זה בכל מקרה.

שמעתי לא מזמן שמועה.

"אחות של ד' התארסה". את אחות של ד'.

"עם מי היא התארסה?" שאלתי, מקווה לשמוע תשובה שתוביל אותי למסקנה שמדובר באחות של ד' אחר.

"אה, עם א'.."

זה לא היה מספיק כדי לקבוע שמדובר בך. אבל זה גם לא היה מספיק כדי לקבוע שלא מדובר בך. אז פשוט הנחתי לזה.

לאט לאט שמעתי עוד ועוד דיבורים, התלחששויות על האירוסין האלו.

מישהו זרק משהו על מסיבה.

מישהו אמר שזה זיווג מוזר.

ולאט לאט הבנתי שכנראה מדובר בך.

בך.

את אחת מהבחורות שיותר חיבבתי. לעזעזל, את אחת הבחורות הבודדות מאותה קטגוריה שגם החזירה לי חיבה (או לפחות כך טענת).. אבל אמרת שזה לא יעבוד; את דתיה, ואני הרי יוצא בשאלה.

אמרתי לך שזה לא מפריע לי, שהעולם הערכי שלי גדול מספיק כדי להכיל את כולם.

אמרת לי שלא תוכלי לספק אותי מינית.

אמרתי לך שבשבילך אני מוכן להתקדם לאט לאט, ואפילו להסתפק במעט.

שבוע שעבר, כשישבתי ברחוב עם חבר שלי ראיתי אותך ואותו מטיילים לכם עם הורים שלך. הוא ניגש להגיד שלום, כי כזה הוא. אחד שניגש להגיש שלום (הקנאה מאכלת אותי, שאפילו לגשת לומר שלום נהיה דבר שלילי). ואת רק עמדת שם, בין אימך לאביך. נופפת את הניפוף המינימלי כדי לצאת ידי חובה להגיד שלום למישהו שאת מכירה. מזהה. מאיפשהו.

בראש שלי רק רציתי לסטור לו. לסטור לו ולרוץ אליך ולהרים אותך ולברוח משם.

אז לא יכולת לצאת איתי כי אני חילוני?

אבל את יכולה להתארס עם אחד הגברים היותר מניאקים שהכרתי? פאק, זה מה שכולם אמרו. איך זה לא הגיוני בעליל שאת, בחורה כל כך עדינה ומתוקה, התארסת עם השמוק המהלך הזה. בנאדם שתמיד הרגיש חזק על חלשים (אמת, היה נטפל גם לי בחטיבה). בנאדם שכל מה שחשוב לו זה הכסף. וחדר כושר.

היי, לא אומרים בברנז'ה הדתית-לאומית שדרך ארץ קדמה לתורה?

ישבנו מחוץ לבית שלך אז. פעם.

אני דיי בטוח שכמעט הייתה שם נשיקה. אבל ברחת פנימה. ממה פחדת?

ואולי בכלל לא היית מעוניינת בי.

אולי רק לא היה לך נעים לזרוק אותי קיבינימאט באותו הערב?

מתי יהיה תורי?

אני לגמרי מוכן.

לגמרי.

עכשיו.

ובנושא לא בהכרח לא קשור - עוד שבועיים יום הולדת. 22. מספר גדול. מספר שלא מתאים לבתולים. כמעט ולא התעסקתי בזה השנה. היה לי יותר מידי לחשוב עליו. נרחיב על כך עוד שבועיים בפוסט-יום-הולדת 'חגיגי'.