נראה שחזרתי לימים ה"טובים" בהם הייתי מעדכן כמעט כל יום. איזה כיף.

לא עבר הרבה זמן מאז שהחלטתי לנתק איתה את הקשר. עברו למעשה רק כמה ימים - שלושה. ואני כבר מרגיש את המועקה הזאת של חוסר נעימות רק מלראות את השם שלה בפייסבוק, או בסקייפ.

זה כאילו שהיא האקסית שלי, אבל היא לא. זה היה יותר סטוץ של שכרות מאשר איזשהו ניסיון למערכת יחסים. אז למה אני לא יכול להתייחס לזה כך?

למה אני לגמרי מגזים בתגובה שלי?

למה אני לא יכול לשמוח שהיה משהו להמשיך האלה?

עברו כבר שנתיים וחצי, ואני עדיין תקועה עליה.

החבר הכי טוב שלי אומר לי כל הזמן כמה שהיא סנובית, ופלצנית, ושהיא ילדה קטנה... אני לא יודע אם הוא באמת חושב ככה, או שהוא רק מנסה לגרום לי לרדת ממנה...

אני לא יודע מה דפוק פה.

זה לא כאילו שהיה לי ממה להפגע כל כך. היא נתנה תירוץ, ועד עכשיו היא דובקת בסיפור המופלץ להחריד הזה (שהיא א-מינית או משהו). בניגוד לאחרות ששיקרו לי בפנים רק כי הן פחדו.. מה, לפגוע?

אז מסתבר שהאמת פוגעת בדיוק כמו שקר, במקרה של דחייה. או שאולי זה רק כשהאמת מגוחכת כל כך. אני מצטער לכל הקהילה הא-מינית, אבל אני לא מסוגל לדמיין מה זה לא להמשך לאף אחד אף פעם. זה חלק מהותי בנו, שכן בסופו של דבר אנחנו קיימים רק בשביל לזיין (במובן הכי פשוט של הקיום).

בכל מקרה, מעניין אותי לראות מתי היא תנסה ליצור קשר... אולי זה מבחן שלי לראות אם בכלל היא מעוניינת בקשר, כלשהו. ואולי אני סתם מחפש לפגוע בעצמי?

meh...

ולנושא אחר,

הצבא, כמו שהוא, החליט לזיין אותי בתחת.

רוצים לדפוק לי את הפסיכומטרי. נחמד מצידם.

צבא זה חשוב, ואני ציוני, ומי שמשתמט מאבד אצלי נקודות, אבל אחרי שעברנו את האידאולוגיה, אין מה לעשות, הצבא הוא טיפש. ואני מאד שמח שאני משתחרר ממנו.

ואוו, אני צריך להתחיל לחשוב על מה אני אכתוב בשיחרור שלי. אני באמת גאה בעצמי. אבל נשמור את זה לפעם אחרת.

הלכתי לראות מה אפשר לעשות בקשר לצרבת נפשית... יהיה כיף.

עריכה:

היא הרגע הייתה אצלי. יופי טופי. הריח הזה.... מטריף.