למה את לא יכולה לשחרר אותי?

למה כבר 3 שנים אני צריך לסבול אותך? ממך? בגללך?

אתמול כשהייתי שיכור טיפלת בי. דאגת לי. המחשוף שלך היה לי בפנים. בדיוק בגובה העיניים השיכורות שלי. רציתי להגיד לך איך אני מרגיש; שאני מסתובב עם המועקה הזאת כבר כל כך הרבה זמן, ושהמשפטים שאת זורקת לאוויר ממש לא עוזרים. רציתי לנשק אותך (אולי אם לא הייתי עסוק בלהקיא את הנשמה שלי...).

עוד לא הבנת שהחיבוקים האלה שאני נותן לך, אלו שמרגישים כאילו הם מכל הלב, הם באמת מכל כאלה. מעט הרגש שמצליח לחדור מבעד לשריון הציני שלי מוקדש כולו לחיבוק ים האלה.

אני רק רוצה להמשיך לחבק אותך.

ולנשק אותך.

להחזיק לך את היד.

לצחוק איתך.

לדבר איתך.

לאהוב אותך.

הידיים הרכות שלך, הנשיות שלך. את מנסה להסתיר את הנשיות שלך (משום מה) אבל דווקא בידיים את לא מצליחה. כל כך עדינות, זכות. טהורות.

אני לא חלילה מעלה אותך לדרגת אלה. יש לך חסרונות, כמו לכולנו, כשהבולט שבהם הוא העיקשות שלך לחיי נזירות (או מה שזה לא יהיה).

וזה כואב לי.

ואני לא יכול להתשחרר ממך! למה זה?

בגלל שאני לא ברת השגה? אז זה רק הופך אותך ליותר נחשקת? אלוהים אדירים, אני באמת כזה עלוב?

אני לא עלוב.

יש לי נשמה.

יש לי לב.

נמאס לי להעמיד פנים שאני ציני וקר, כאילו שרק אכפת מעצמי, ושהבעיות של העולם הגדול לא מפריעות לי.

אני רוצה לעשות עם עצמי משהו. אני רוצה לאהוב.

אני רוצה להכריז בגאווה שאני ציוני! שאני רומנטיקן! שלא כל מה שחשוב לי כסף והצלחה! ושכן אכפת לי מטובת המדינה שלי, והעולם כולו!

אבל אני לא יכול.

כי כל פעם שאני נפתח, שאני חושף קצת מעצמי, אני לא מסוגל להתמודד עם העומס הנגדי שהעולם הזה יוצר.

כל כך הרבה רשע, ואינטרסנטיות, וחוסר אהבה, וחוסר אכפתיות; הורים שרוצחים את הילדים שלהם; שליטים שטובחים בעם שלהם; יהודים ששונאים את בני עמם; אנשים שלא מעריכים את האהבה שניתנת להם.

ואני לא מסוגל להפריד בין הכאב שלי לכאב של אחרים, ויוצא שלפעמים, כשאני לרגע שוכח להיות ציני ולרדות ביונית לוי, אני צריך בכוח לעצור את הדמעות.

ואיתך... אני רוצה להיות את כל הדברים האלה. אידיאליסט, רומנטיקן....

אבל אני לא יכול להיות איתך. ולעולם לא תהיי שלי. ואני כנראה פחדן מידי לכתוב לי את המכתב הזה באמת.

אז הפיתרון היחיד הוא כנראה להתכנס יותר בתוך השריון שלי.

משמע - לנתק איתך קשר.

"תודה" זה מה שכתבתי בסמס ששלחתי לך הבוקר. ואם אהיה חזק מספיק, אני מקווה לעצמי שזה הדבר האחרון שאומר לך.

"תודה" זה מה שכתבתי בסמס ששלחתי לך הבוקר, אבל רציתי לכתוב שם כל כך הרבה. יפייפיה. בת זונה.

עריכה:

מישהו שלח למישהו את הפוסט הזה בפייסבוק. זה עושה אותי פרנואיד.