האם זה פתטי שאני רוצה להעתיק את כל המילים האלה לתוך קובץ וורד לשמור אותם על המחשב שלי כדי שמתישהו בעתיד, כשאני אסדר את הקבצים שיש לי על המחשב, אני אמצא אותם, ואני אדע, באמת, שמישהי פעם הרגישה ככה כלפי? שיהיה תיעוד...

זה סיפור מטורף.

אני יודע אם ההמשך שלו, ואפילו איך הוא נגמר, ואני עדיין סקרן לראות איך העניינים מתפתחים.

זה פשוט פסיכי.

כמעט שלא כתבתי את הפוסט הזה בגלל.

אפילו לא ידעתי שהיא חזרה לכתוב שם. ופתאום, נכנסתי, כמו מתוך הרגל, אומר לעצמי "נו תפוח, אולי יש שם מילים חדשות?".

והיו. עליי. פאקינג עליי. מי כותב עליי? אני רק תפוח קטן וכחול, שהמרחק בינו לבין המטרה נראה הולך וגדל ככל שהוא מצטצם (בדיוק כמו ש-5 הדקות האחרונות של זמן המתנה ארוכות יותר מכל השעות שקדמו לה).       אני לגמרי לא בטוח מה הקשר של המשפט הזה למשפטים שקדמו לו. אני חושב שזה פשוט משהו שאני חושב עליו כבר כמה ימים, והוא בטעות יצא לי פה, מנוסח כמו שצריך, ואפילו עם המטפורה. ח"ח לעצמי. זה כנראה מהעייפות.

בכל מקרה,

איפה הייתי?

לגמרי איבדתי את קו המחשבה שלי.

זה כנראה מהעייפות.

היה לי עוד דברים לכתוב, אבל בינתיים אני רק רוצה לשמוע עוד... על עצמי. קצת נרקסיסיטי מצידי. אפילו מאד.

אתה תפוח קטן... ורקוב. ומאכזב.

ודווקא היינו במצב רוח מרומם עד אתמול ב-6 בערב.

וזה מבלבל שעברתי מגוף ראשון יחיד, לשני יחיד, לראשון רבים.

אז נעצור כאן.

ולילה טוב.