בלוגר וסטודנט, העסוק (קצת יתר על המידה) בלהרהר על החיים. מוזמנים לקרוא את נבכי נפשי... |
| 8/2009
פאי תפוחים כחולים - מה הקיץ הזה עושה לי.
השעה: 18:41 שעון ניו יורק.
אבל אני בישראל, אז חישוב מהיר יראה שהשעה... 01:41.
הנה מספר דברים שחשבתי שהשתנו בי, אבל הם לא.
ראשית, אני עדיין מנייאק. אמנם פחות, ועכשיו אני יודע לתעל את זה כנגד אנשים שדופקים אותי (ע"ע לברוח באמצע תורנות מטבח ולהקפיץ אותי בגלל שיש לך התקף לב, עלאק), אבל עדיין עבר הרבה זמן מאז שרציתי לשפד למישהו את הראש, לעטוף את זה בנייר נצמד ופצפצים ולשלוח את זה בדואר רשום לאמא שלו (דואר רשום כדי שאני אדע בדיוק מתי היא קיבלה את החבילה).
שנית, אני קולני. מאד פלוס פלוס. חשבתי שנרגעתי, אבל מסתבר שכל מה שצריך כדי להלהים אותי שוב זה 2 ליטר קולה (פאק, באמת שתיתי המון קולה היום) וחום. להכניס לתנוח ויותר פאי תפוחים. כחולים. הממ, מעניין.
note to self: להרגע.
שלישית, אני עדיין לא יודע להתחיל עם בחורות. או שפשוט לא עם הנכונות. וכל הג'אז הזה.
"מה את עושה הערב? <שתיקה> הלו? האלו? את עוד שם?" - מי עושה דברים כאלה?
רביעית, אני זונת צומי. מוכרח להודות שבערך 40% מהסיבה שאני כותב את הפוסט הזה זה כי אני מרגיש שאני לא מעדכן מספיק.
פעם בשבועיים? זה כלום.
אני זוכר תקופות טובות של גילגוליו הקודמים והמוזרים ומדכאים יותר של הבלוג הזה (שכולם שמורים לי איפשהו על דיסק בין ערמות של כביסה נקיה ספק מלוכלכת בחדר) שבו הייתי מקבל אחת לחודש וחצי פוסט עם 40 תגובות.
מה השתנה?
אולי הקהל שלי הוא לא אותו קהל? ממתי כל ישראבלוג מורכב מילדות בנו 14 (בלי להעליב) ומילדים בני 11 (שוב בלי להעליב. מי יתן ותגדלו, תתפתחו וצצטרפו לקהילה המבוגרת והדועכת של הבלוגרים)?
אולי התכנים פחות מעניינים? תפוח, אתה לא מנסה להרוג את עצמך יותר? כבר לא כזה נורא לך בצבא? ואפילו התלונות שלך על דבריי דיומא כבר לא משהו מיוחד? נקסט!
גאדמט.
| |
|  כינוי:
התפוח הכחול |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
