לאחרונה אני משייט לי בין הבלוגים השונים..
רוב רובם של הכותבים שרויים בדיכאון , עצבות , צער...
ועל מה? על הדברים הכי חומריים שיש.
אם הם רק היו מכירים
את אותם
קבצנים שעומדים ליד דיזנגוף ומנגנים בכלי נגינה שונים בצלילים שנוגעים ללב.
את אותם
הקבצנים מהצומת - שלא אכפת להם להידרס - כי יותר גרוע מזה - אין.
את אותו
הקבצן ששוכב על המדרכה ברח' קינג ג'ורג - שנים על גבי שנים - בגשם ובשמש הקופחת.
את אותו
הקבצן שיושב ברחוב הרצל ברחובות וצועק - תעזרו לי אנשים !!
את
המוכר מהקיוסק - שאף אחד לא קנה אצלו כלום כבר שנים.
את
הזקן שעובר עם עגלה בשכונה מוכר ירקות כמו בשנות ה50 - ומנסה לעבוד. כי זה מה שהוא יודע לעשות.
את
המוכר במכולת השכונתית - שמגיע כל בוקר מוקדם לעבודה למרות שכולם קונים כבר בסופר.
את
הצייר המוכשר - שעובר מבית לבית ומנסה למכור את ציוריו כדי לפרנס את משפחתו.
זה רק קצה קצהו של הסבל האנושי.
יש משפחות שלמות שאין להן מה לאכול , יש המון אנשים שאין להם אף אחד בעולם , ואין להם במי להיתמך.
התעללויות במשפחה , מחלות , אלימות...
לרובנו כאן יש הכל - משפחה אוהבת , חברים , עבודה טובה , בית לישון בו ואוכל.
הדבר היחיד שאולי חסר - זאת אהבה (וגם היא תגיע בקרוב).
תגידו תודה על כל מה שיש לכם :]
שבת שלום.
ג'וני
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ג'וני