מארועי הפרק הקודם :

* לאחר שסיים את המבחן והתבסר שלא יאלץ להבחן עד ליום שלמחורת עזב הנער קלנדייל את המקום . קוי וקייל עזבו את המקום זמן קצר אחריו כיוון שגם להם היה יום חופשי .

בעוד הם מטיילים להנהתם הבחינו השנייים בנער הזר , קלנדייל שישב לצילו של עץ עד שהגיע רוקי והתחיל להתגרות בו . אולאן מצידו לא התייחס והחליט לעזוב את המקום בידיעה שאם יכנס לקרב , רוקי יהיה מסכן .  אך לא נראה שזה היה מוכן לתת לו ללכת בשקט .  

רוקי הכועס החל יוצר רעידת אדמה מתחת לרגליו של  הנער כחול השער אם כי לא נראה כאילו הדבר ממש הזיז לו " אתה כנראה ממש רוצה למות , אם אתה מתחיל איתי .." אמר שהוא מסיבב את פניו אל רוקי . " מה אתה כבר יכול לעשות לי .." החל הנער אך לפני שסיים את המשפט מצא עצמו רוקי מוצמד אל אותו העץ לצילו ישב הזר כמה דקות קודם לכן . קלנדייל עמד עדיין במקומו וידו מושטת לפנים , שהוא סוגר את כף ידו . לפתע פתאום החלו כאבים אדירים להכות בבטנו של רוקי  שעדיין היה מוצמד אל העץ מתפתל מכאבים .

 " מי , מי אתה לעזאזל ?" שאל בקושי רב .

"אני ...." השיב הנער כחול השער  " אני אולאן קלנדייל , הסיוט הכי גדול שלך ...."

פרק תשע עשרה - הזר המסתורי 

" הנח לו ..." נשמע אז קול . אולאן הביט הצידה  כדי לבדוק מי היה טיפש כל כך לפנות אליו , במיוחד שהוא לא במצב רוח מי יודע מה . מבטו נתקל אז בנער כבן 16 נמוך ממנו רק במעט בעל שער שחור ועיניים  כחולות כים שעמד לא רחוק מהם ולא נראה היה  שממש התרגש ממה שקרה שם .

"מה אמרת ?"

" לא ידעתי שאתה גם סנילי , הנח לו מיד "

" ואם לא  ? , מה תעשה לי ?"

"על תתערב בזה למברדג' ..." קרא רוקי נאנח בקושי .

"למברדג' ?...." מלמל אולאן , שולח מבט מעורר אל קוי " האמממ... כן , בהחלט אפשר לראות את הדמיון " נאנח פונה אל הנער  " וובכן ילדוני , אני הייתי מציע לך פשוט לא להתערב  ", " אולי תפסיק להשתחצן ?" התרגז קוי 

" ובכלל אני לא ילדון בן שנינו מפרידה אולי שנה אחת "

" בחיי , נראה שגם הפיוזים שלך משתנים בקצב המתאים . אז , מה תעשה עם הסרב לשחרר אותו ?"

" למה הכוונה פיוזים שמשתנים בקצב מתאים , על מה אתה מדבר לעזאזל ?"

" לא ענית לי " החל אולאן שהוא בכוונה מתעלם משאלתו  של קוי

" מה תעשה עם הסרב לשחרר אותו ?" .

" זה לא ברור , אני אפסיק אותך בעצמי ".

" אתה ? , תלחם בי ?"

"ברור , אולי תפסיק להשתחצן "

"האמממ... כן , בלי כל ספק אתה שייך למשפחת למברדג' האגדית " גיחך אולאן שולח מבט משועשע אל קוי " ואני מניח שזה מסביר את האומץ הבלתי נגמר ..." אמר בעוקצנות  " ובכל זאת , אני מציע לך ללכת עכשיו ולא להתערב בעניינים שלי " , " תודה על הטיפ אבל , אני מעדיף להישאר " השיב קוי באותה נימת קול . " שיהיה , אבל על תגיד שלא הזהרתי אותך " נאנח קלנדייל שהוא מפנה את ידו השנייה אל עבר קוי עיניו החלו שוב לזהור באור אדום כאש בעוד הוא מלמל מספר מילים מקבץ את ידו.  קוי שלא היה כל כך רחוק יכול היה להרגיש בכוח האדיר שהסתתר בכל טיפת אנרגיה קטנה אשר כוונה אליה  ובשלב מסוים החל לחשוש , שהבין כי הסתבך עם משהוא שגדול עליו .

" תזכור , אתה רצית להלחם בי " אמר אולאן שהוא מניף את ידו קדימה. גל האנרגיה החל מתקרב וקוי הרגיש כאילו כל כוחותיו אזלו. שולח מבט אחד אל רוקי אשר כוח מסתורי כבל אותו לעץ בעוד הוא מתפתל מכאבים .  אם לא יעשה משהו מהר סופו שלו  יהיה דומה אם כי לא נראה שיש ביכולתו לעשות משהו . קוי עצם את עינו ופילל לנס בשעה שחיכה כי גלי האנרגיה יפגעו בו . אבל הרגע מעולם לא הגיע , במקום זה נשמעו קריאות תדהמה מפיהם של מספר נערים אשר עמדו קרוב והביטו במתרחש . קוי פקח את עיניו ונדהם גם הוא לגלות דמות גבהה לבושה גלימה בצבע אפור אשר עמדה בינו לבן גלי האנרגיה .

" לורד ראו ...." נשמע אז קולו של אנג'ל ." אתה ...." מלמל קוי עדיין לא מבין מה בדיוק קרה שם אבל בכל מקרה הוא שמח לראותו

" מפתיע לראות אותך פה , ראו ..." החל אולאן שהוא מחייך אליו .

מסתבר שראו הצליח להסיט את גלי האנרגיה ללא כל מאמץ. 

 " שחרר אותו ..." לחש ראו שהוא מביט אל הנער  שנשען על העץ כמעט מחוסר הכרה . "בוודאי " השיב אולאן בחיוך רחב והניף את ידו לאחור בעוד רוקי נחת על האדמה  . ראו שלח מבט אחד חודר אל עבר אנג'ל  וזה אף שהיה המום מהמתרחש מהר לבדוק את הנער הפצוע . "הוא יהיה בסדר אדוני "  מלמל אנג'ל שהוא מרכין את ראשו בהדרת כבוד ,מכל חמשת יועציו של המנהל היה ראו הגדול והמבהיל מבן כולם . " אל תדאג  בקשר אליו " פנה אליו קלנדייל

" השתמשתי רק בחלקיק קטנטן ממה שאני יודע " הרגיע אותו שהוא פונה ללכת  משם ." אולאן ..." קרא אליו ראו זה רק סבב אליו את פניו  וחייך .

" אני במקומך הייתי דואג לגבי משהו אחר  " אמר שהוא שולח מבט עוקצני אל ראו ומשם אל קוי  והמשיך בדרכו הרחק משם .   " מה לעזאזל כל  זה היה ?" מלמל קוי .

המשך יבוא ......

טוב , זה הכול בנתיים 

שלכם .....