רציתי רק לרשום ,
להראות לכם , ספר שאני קוראת , שהוא של מישי שמסבירה על החיים שלה .
היא הואשמה ברצח כפול , אכזרי , שבוצע בקור רוח , בלי סיבה , של גבר ואישה .
הקורבנות עסקו בסוחרי סמים , היא נחשדה בהנהגת כנופייה עבריינית , מן הקשות בארץ .
ומשום כך הייתה מטרה לכוחות ישראל . היא הייתה אשתו של שמעייה אנג'ל , אסור עולם ,
מבכירי המנהיגים של העולם התחתון . למעלה מ5 שניים ישבה בבית - סוהר , כעצירה לפני משפט .
" אתם בטח רוצים לדעת על כל העניין הזה ,
איך בכלל הגעתי לפה , לבית המשוגעים הזה , לנווה תרצה .
אני יושבת סגורה , בין 4 קירות , שומעת צעקות מהחדרים הסמוכים ודפיקות איומות על דלתות הברזל .
רותי שוב חותכת ידיים בפרוזדור , וזו הסיבה לכך שכולן נעולות בתאים .
רותי אוהבת הצגות , וכשיש קהל היא מרביצה חתכים עמוקים יותר .
נמאס לי ממנה ונמאס לי להיות סגורה . אני צועקת אלייה " רותי , תחתכי יותר למעלה , בצוואר .
אני , במקומך , הייתי חותכת את העורק הראשי . "
לפני שסיימתי את המשפט , הסוהרת באה בריצה .
" אנג'ל . " היא שואלת , " גם את רוצה לשבת בבידוד ? "
אני לא מתייחסת אלייה . " רותי י'בת זונה , תתאבדי כבר כדי שיוכלו לפתוח את הדלתות המזוינות האלה . "
אמרתי את זה ברצינות , שלא תחשבו לרגע . אם כבר להיו סגורים . לפחות שיהיה אקשן .
למעשה , לא התכוונתי שדווקא רותי תתאבד , יש כאן כאלה שהייתי מוותרת עלייהן במקומה .
בסך-הכל רותי היא מהמשוגעות שמזיקות רק לעצמן , בנוסף לזה היא גם דיי מצחיקה ,
אבל נמאס להיות כלואה בחדר ועוד בשבת . רותי היא מהמשוגעות שברגע של התקף לוקחת הכל ברצינות .
ועכשיו מסתבר לי , שהיא באמת מכוונת את הסכין לצוואר .
בטי אשר , הקצינה התורנית ליום הזה , מתקרבת לתא שלי בריצה .
" אנג'ל . " היא יורה , עצבנית , " אני מבטיחה לך , שאחרי שנגמור עם רותי יבוא תורך . "
" אני משתינה עלייך . " אמרתי לה . " ובקשת . "
זהו . עכשיו אני יודעת שבאמת לא אזכה לראות את הדלת פתוחה עוד הרבה זמן .
בטי מחכה לי בפינה לא מהיום .
היא לא סובלת אותי , ובצדק . גם אני לא סובלת אותי .
ביני לביני הבטחתי כבר לעצמי , שאם ישפטו אותי למאסר עולם , הראשונה שתשלם תהיה בטי .
היא באמן לקחה אותי לבידוד , הכלבה .
לא לקח לה הרבה זמן להגיע .
" הוד מעלתך , נסיכת הנילוס , הגיעה שעת הפרידה . תגידי יפה שלום לכל השפוטות שלך , לא תראי אותן עוד הרבה זמן . "
אם מבט היה יכול להרוג , בטי כבר מזמן הייתה אוכלת עפר .
חייכתי אליה במנוחה כאילו עשתה עבורי את החסד הגדול ביותר בעולם ותוך כדי כך , בדמיוני ,
ראיתי את עצמי מושיטה ידיים לעבר צווארה , לופתת אותו , ומטלטלת לה את הנשמה .
בטי יודעת את זה . היא מפסיקה להתגרות בי , מבינה שעוד צעד אחד , והיא תעבור את הגבול .
היא מישירה את מבטה אלי . אנחנו עומדות פנים מול פנים , קרובות מאוד , כך שאני רואה כל פצעון , כל צלקת קטנה ,
ואת החשק הגדול בתוך עיניה , לשבור לי לפחות את המפרקת .
מכל מקום , אחת אפס גדול לטובתה .
כבר ארזתי שמיכה צבעית אחת , שני זוגות תחתונים , ג'ינס וחולצה .
אין שום טעם לנסות להבריח סיגריות , כל חיפוש מדוקדק אצלי בחפצי יתגלה .
חוץ מזה , לסיגריות אני לא דואגת , דינה כבר תבריח לי .
הדלת נפתחת . בטי עומדת בפתח הדלת , מחכה .
" לפחות דבר אחד טוב יצא לי מזה . " אמרתי לה , לא אצטרך לראות את הפרציף המכוער שלך כל בוקר ,
מול הפנים . בינינו , בטי . " קירבתי אליה את פני . " זה תמיד הורס לי את היום . "
לפני שאתם מתחילים בבקשה תקראו הכל, בבקשה!
האח שלי הגדול, הוא הכי טוב בעולם .
קוראים לי דרור , אני בן 13 כשאח שלי הגדול התגייס הייתי בן 10 .
הוא גמר תיכון בהצטיינות . אפילו קיבל פרס מביה"ס כי היה הכי טוב בשכבה שלו ,
והוא היה מדריך שנתיים בצופים ונורא פעיל ותמיד היו סביבו בנות ,
איפה שהוא לא הלך היו סביבו בנות , ותמיד הן היו באות הביתה ,
והוא היה מציג לי אותן ואומר שועד שנה שנתיים כל הבנות ימותו עלי י.
ואחרי סיום הלימודים הוא וכמה חבר'ה שלו ירדו לסיני ,
כשהוא חזר כולו שזוף ומחוייך , סיפר לי הכל , על הקטעים שהיו שם ,
ועל הים הכחול ירוק , והחול הלבן . על החופש ,
ואחרי שהוא חזר מסיני הוא נשבע לי שהוא יקח אותי לשם אחרי שהוא יגמור צבא ,
וילמד אותי לצלול ונראה יחד דגים וחתיכות וייהיה כיף חיים , ואני חלמתי על הנסיעה הזו המון המון זמן .
וכשאח שלי הגדול התגייס לקחו אותו ליחידה קרבית . כזאת שנלחמת על אמת כל יום ,
כזאת שאסור להגיד אפילו שהיא קיימת . ולי הוא גילה ,
אני הייתי איש הסודות שלו , וכמה ששאלו אותי לא הסכמתי לגלות איפה אח שלי הגדול משרת .
האמת שגם לא כל כך ידעתי , אבל ידעתי שזה סודי ואסור שזה יגיע לערבים .
וחודש אחרי שהוא התגייס הוא בא הביתה מאושר ולקח אותי לסיבוב בעיר ,
וכולם ראו את אח שלי הגדול החייל והרגשתי שאים יותר טוב .
הוא תמיד יגן עלי , והוא תמיד יעזור לי .
וכשאח שלי הגדול לא היה בבית, אמא נורא דאגה .
היא כל הזמן הייתה קופצת על הטלפון כשהוא מצלצל כדי לשמוע אם זה הוא .
כי אח שלי הגדול , ככה אמא אומרת, משרת איפה שהערבים שלא אוהבים אותנו- גרים ,
והיא פוחדת שיקרה משהו , אז איך מסבירים לאמא כזו דאגנית ,
שכלום לא יכול לקראות לאח שלי הגדול כי הוא הכי טוב . אח אחד לא יכול לעשות לו כלום
הוא יותר חזק מהם ויותר חכם מהם וחוץ מזה ,
איך יכול לקרות משהו לאח שלי הגדול אם הוא הבטיח שהוא ייקח אותי לסיני ?
וכשסיפרו לאמא שלי, היא בכתה נורא ואבא שלי לא אמר כלום .
אבא שלי לא בוכה אף פעם, לפחות ככה חשבתי ,
לא ידעתי מה העניין ולמה כולם עושים כזה עניין. ניסיתי לנחש מה כבר היה יכול לקרות ,
שכולם ככה נורא בוכים , והם ניסו לספר לי אבל אני לא האמנתי להם .
כי ידעתי שזה לא נכון , הרי זה לא יכול לקראות לא יכול לקראות !
ואולי זה קרה ? ואולי הערבים הרעים כמו שאמא קוראת להם ,
עשו משהו לאח שלי הגדול ? , לא זו כנראה טעות .
בטח הוא עכשיו יושב ליד הגבול או אולי אחרי הגבול ומספר לחברים שלו מהצבא ,
איזה אח קטן מגניב יש לו , והם צוחקים ומספרים על האחים שלהם ,
אבל אח שלי הגדול יודע שאני האח הקטן הכי טוב ,
והוא בטח כבר מתכנן הראש איך ניסע לסיני ולאיזה מקומות ניסע . ואיפה נהיה ואיזה כיף יהיה לנו .
אבל גם אחרי הרבה זמן אח שלי הגדול לא חזר מהצבא ובאו כולם :
המשפחה החברים החברות שלו לבקר אותנו . אבל לא רציתי את כל האנשים האלה ,
רציתי רק איש אחד - את האח שלי הגדול .
סיפרו לי שהשיירה שבה הוא הלך עלתה על מוקש וכולם חוץ מאחד נהרגו .
והאח הזה בא אלינו הביתה וסיפר מה קרה לאבא ,
היה לו מדים כמו לאח שלי הגדול , ושיער קצוץ כמו לאח שלי הגדול .
ואח שלי הגדול ממשיך לבוא אלי בחלום , והוא מציג אותי לחברות שלו ,
ומטייל איתי במקומות שהוא מכיר בצופים , ומסתובב איתי בעיר ואני מרגיש שהוא אף פעם לא יעזוב אותי
ואז אני קם, והוא לא שם . רק הבית הריק שהוא השאיר האח שלי הגדול שאמר שהוא לא יעזוב אותי .
ובביה"ס המורה דיברה בכיתה על אבל, אמרה שאבל זה צער על מישהו שמת .
אז אני לא יודע אם יש לי אבל או משהו אחר שהמבוגרים מדברים עליו ,
אבל אני יודע שאח שלי הגדול כבר לא בא הביתה , והוא כבר צריך להיות אחרי צבא .
ואז הוא היה לוקח אותי לסיני , והיה מלמד אותי הרבה דברים שהוא למד ,
כי הרי האח שלי הגדול הוא הכי חכם בבית ספר שלו .
ואני יודע, שיש ילד אחד, בגילי או שלא, שאח שלו היה עם אח שלי בצבא .
ואח שלוו היה עם האח שלי הגדול בשיררה איפה שגרים הערבים הרעים .
אבל לילד הזה, שאולי הוא קיים רק בראש שלי , יש אח שחוזר מהצבא , ואולי הוא כבר גמר צבא ,
והילד הזה , יש לו אח שייקח אותו לסיני וילמד אותו דברים .
ואמא אומרת שככה זה בחיים , אלוהים נותן ואלוהים לוקח ,
ואני חשוב שאם אלוהים עשה את אח שלי הגדול הכי טוב , והכי מוצלח אז למה הוא לקח אותו ?
למה הוא לא לקח חייל אחר שבא לדבר עם אבא שלי במקום ?
האח שלי הגדול הוא הכי טוב בעולם . בעצם היה הכי טוב בעולם
ואם אתם שואלים אותי אז זה לא פייר .
ומה שנותר לי עכשיו לעשות זה לנגב את הדמעות ..
* מאיייה .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מאייה .
