האמנתם בי , סמכתם עלי , סמכתי עליכם , שיתפתי אותכם , צחקתם איתי , הצחקתי אותכם , צחקתי עליכם , צחקתם עליי ,
אהבתם אותי , ואני עדיין אותכם .
אבל לאן כל זה נעלם ?
לאן זה ברח ? מה קרה לכם ? מה יש לכם ?
ככ' הרבה שאלות שאין עליהם תשובה ..
כי אתם לא מקשיבים לי יותר .
אתם לוחצים ולוחצים , בסוף יגמר לי האוויר .
תפסיקו . למה אתם לא סומכים עליי ?!
עשיתי משו ? לא . ואני יודעת שלא עשיתי .
אולי אתם חושבים שאני משקרת , אבל לא הייתי עושה דבר כזה .
תעזבו אותי , מתי זה יחזור ?
אני רוצה אותכם ליידי , לא עליי .
עריכה :
סל אחד - שהפריד בין ניצחון להפסד . רק סל אחד .
סל אחד - והמשחק היה שלנו .
אני יודעת שתגידו שיש לנו שנה הבאה , ועוד שנתים , וכל החיים עוד לפנינו ,
אבל זה לא יהיה אותו דבר .
ההתרגשות , המתח באוויר , הגיבוש , העצבים .
זה אחרת . מכל משחק שהיה לנו .
* כנראה כי המשחק הזה היה חשוב , יותר מידי , בישבילנו . *
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מאייה .
