רקיע של כאב, בצבעי השאול.

האופק אינו נצבע בתכלת, רק בכההי כחול.

עננים של עצב, מאפירים את המרומים.

גשם של דמעות, יורד מן השחקים.

דמעות של יגון וייסורים,

על אובדן עגום של גיבורים.

איך ביום אחד, הם נפלו.

יצאו אל שדה הקרב, ולא חזרו.

איך ביום אחד, אבדו גיבורים.

נפלו בקרב, לצד מאות אלפים.

השאירו אחריהם משפחות עגומות,

שקיוו בכל ליבן שיחזרו אל ידיהם החמות.

עוד מגע אחרון, ליטוף, חיבוק ונשיקה.

מילות אהבה עמוקות, מלאות בכמיהה.

רק הגעגועים נשארו, אל האבות, אל הבנים, 

אותם לוחמים שהקריבו עצמם בעודם חיים.

רקיע של כאב, צבע עצמו שחור.

ליום של אבל, לזכר אלו שנפלו מאחור.

עננים של עצב, מאפירים את המרומים.

ליום של צער, למען לוחמים.

גבורתם חסרת הפחד, תיזכר לעולמים.

שמם יחרט בליבנו, עד קץ הימים.

נזכור ולא נשכח, את כל אלו שהקריבו עצמם למען המדינה.

את כל אלו, החפים משפע, שמצאו את מותם.

נזכור ולא נשכח דבר.

אז בראשון האחרון חזרתי משבוע סקי בצרפת (ווהו!).

נסעתי עם המשפחה לAlpe D'Huez, אתר סקי שנבנה במתוכנן באיזור האלפים.

שבוע במלון נהדר, Club Med, מאוד מומלץ! האווירה במקום מקסימה, אוכל מכל סוג וגוון לאורך כל הארוחות ביום, הרבה הבנה וטיפול מיידי בכל בעיה שצצה. באמת, פשוט עובדים מדהימים! ממש נהנתי מהשירות שקיבלנו.

הסקי היה טיפה פחות טוב משנים עברו, נסעתי פעם אחרונה בכיתה ט', כלומר לפני שלוש שנים. זה גרר אותי לשכוח את כל הבסיס של הגלישה (מבחינת הטכניקה). הרגשתי שאני יכולה יותר ממה שעשיתי, הרגשתי בימים מסויימים שאני לא טובה מספיק (יאי חוסר ביטחון עצמי). בכל מקרה, לאורך הימים זה השתפר, קיבלתי קצת יותר ביטחון, וחזרתי לגלוש פארלל (במקביל) בצורה כמעט מושלמת! ווהו.

הייתי צריכה חופשה כזאת, טיפה להירגע מכל הלחץ שיש. חבל רק שכשחזרתי הופל עליי עוד לחץ!

היום היתה לי בגרות אחרונה בחקלאות, בעוד יומיים מתכונת בתנ"ך, ויש עוד שלל דברים להשלים וללמוד לקראת התקופה הקרובה שמלאה בהרבה מתכונות, מבחנים ובגרויות. ממש לא רוצה את כל זה, אבל מצד שני, עוד רגע זה ייגמר וככל שיעבור זמן יצטצם מספר המקצועות (הידד לסיום תיכון!).

בכל אופן, אסיים עם תמונה מהחופשה, אולי אעלה עוד בקרוב (כן בטח).

לילה טופי! ♥