 כינוי:
me, myself and I :P בת: 33
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2011
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
פרפרים בלב
הרגשה מזורה של תקווה וציפייה וחוסר כוח ויכולת.
אף פעם לא הייתה לי ההרגשה הזאת. זה מין פרפרים אבל לא בבטן, בלב.
ואני ממשיכה להתפלל שהכל פשוט יהיה בסדר ושהדברים יפלו למקומם.
שהחופש הזה יהיה הכי טוב שאפשר, שאני אפיק ממנו את המירב. שאני אספיק ללמוד, לעבוד, לבלות, להשלים עבודות ולפתח את עצמי.
אני מרגישה שמשהו גדול עומד לקרות. ומשום מה זה מעציב אותי, כי אני לא יודעת מה זה.
יש לי מצב-רוח נורא לאחרונה, מאז דיברתי איתו ואני לא מצליחה להוציא אותו מהראש שלי.
אלוהים או שתיקח את המחשבות עליו ממני או שתיתן לי אותו כי זה משגע אותי, ואני כל הזמן עצובה.
הלוואי שהכל פשוט יהיה נורמלי.
וגם צריך להתחיל ללמוד נהיגה :S
|
נכתב על ידי
me, myself and I :P
,
26/6/2009 22:49
בקטגוריות אכזבה, אלוהים, בלבול, חברים!, כייף, קיץ, תקופות, אהבה ויחסים, אופטימי, עבודה, פסימי, שחרור קיטור, בית ספר
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
 עצבנית!! 3 דברים שגרמו לזה- האקס וחברה מפגרת
כואב לי כבר הראש מכל זה!
3 דברים שהביאו אותי למצב הזה ( - עצבנית):
1. היום תום התעלם ממני. למעשה, הוא לא דיבר אותי/ראה אותי כבר יותר משבוע וזה לא מזיז לו. האמת, ידעתי שזה יהיה ככה והתחלתי לקבל את זה, אבל תכלס- זה שיש לך חברה חדשה (אקסית שחזרת אליה) לא אומר שאתה צריך לשכוח אותי. אז מה אם היינו ביחד זמן קצר?! הקשר שלנו דיי חזר לקדמותו ואתה לא אמור להתעלם ממני עכשיו. אז היום אחרי שכבר אמרת לי שלום ונתת לי חיבוק (שדרשתי בכוח בערך) אני רואה אותך ואת רוזי (?!) עומדים ומדברים (אגב, אני שונאת אותה) ואני מתקרבת אליכם כי שניכם ידידים שלי ואז אתה אומר לה כזה "מה לנסוע עד לשם בשביל פרח?" אז היא עושה לך "כן, זה ממש יפה!"
הייתי בשוק! איתי בחיים לא היית ככה. לא נפגשנו אפילו פעם אחת מחוץ לבצפר ב-3 שבועות שהיינו ביחד, לא טרחת בכלום, ולזאתי אתה מביא פרחים?!?! WTF?! ועוד דיברת על זה עם רוזי?! רגע, חשבתי שאני (ואני מצטטת) "נירא שאת באמת עוד איכשהו האדם היחיד שאולי אכפת לו מימני..אני רואה שאת חסרה לי...אני מצטער על כל רגע שפשוט אחרי שנפרדנו וגם לפני התייחסתי אלייך חרא.." אז איך אתה מדבר על זה איתה ולא איתי? גם לה אמרת את זה? גם אליה נפתחת ובאת לבכות כשנשברת? לא נראה לי! זה סכין בגב! ואין לזה מילה אחרת. ואני כל-כך מטומטמת. ותראה לי עוד מישהי שאחרי שפגעת בה לפחות 3 פעמים תחזור ותחייך אליך ותגיד לך שהיא אוהבת אותך למרות הכל!
2. רוני קודם באה אליי ביציאה של "אני רוצה לדבר איתך על משהו" אני כזה אוקיי ואז היא התחילה להגיד כמה לא הייתי בסדר בקטע של היומולדת של עידו. רציתי לחנוק אותה. מי היא חושבת שהיא?! פאק כאילו חודש שלם אני מנסה לארגן יומולדת לידיד הכי טוב שלי כמעט (וכבר כתבתי על זה פוסט) וכולם הולכים נגדי אבל המשכתי לדחוף ובסוף (אחרי מלא שיכנועים) הצלחתי לגרום לכולם לרצות לצאת להרצליה, בדיוק לאן שעידודי רצה ואז בגלל פיפס קטן של שחף כולם הסכימו שהם לא יכולים להרשות לעצמם לנסוע עד הרצליה ולאכול בזוזוברה. אז פאק, תאכלו בפחות 20 שקל ותוסיפו כסף למונית עד להרצליה- כדי שעידו יקבל מה שהוא רוצה. נראלכם שאני יכולה לשלם על זה? לא ממש. אז מה? אני עושה את זה בשבילו ופאק, תגידי תודה בכלל שבאתי בסוף!
מה קרה מותק? אני לא מתאימה לעולם הורוד הקטן והמושלם שלך? לכי תזדייני! אין לי כוח אלייך יותר. עברת את כל הגבולות ועלית לי על כל העצבים!
אני צריכה גולן- שיחה עכשיו!!!!!!!!!!
3. אין לי כוח לכתוב. אבל זה קשור בזה שאחותי מתעסקת לי במחשב.. חצופה! יש לך מחשב משלך!!
ביי.. אולי אח"כ אני יעלה את פרק 12..  אני הולכת לפגוש את סתיו- טולי תירגעי :)
|
נכתב על ידי
me, myself and I :P
,
15/3/2009 16:09
בקטגוריות בלבול, אהבה ויחסים, אינטרנט, אקטואליה, ביקורת, בית ספר, סיפרותי, עבודה, פסימי, שחרור קיטור, עצבנית!!!!!!!!!!!!!, כעס
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
 האמת הכואבת. להתמודד או להתאבד?
הלוואי שהייתי כמוכם. הלוואי שהייתי יכולה לצחוק משטויות, הלוואי והייתי מאושרת מכלום, הלוואי וחיי היו קלים. נכון, לכולנו יש בעיות ודברים קשים שאנחנו עוברים, אבל הלוואי שהדבר הקשה ביותר שהייתי צריכה להתמודד איתו היה נכשל, בנים, חברות בבצפר או אפילו כאב פיזי. את כל אלה כבר חוויתי ולמדתי להתמודד איתם. עם כל אלה אני מסתדרת, ומכל אלה כבר לא אכפת לי.
הלוואי ולא הייתי מאמינה לו, הלוואי והייתי חושבת שהוא טועה, אבל זו הפעם הראשונה שאני באמת חושבת שהוא צודק- שזה גדול עליי, שאני לא באמת מסוגלת להתמודד עם זה. עד עכשיו התכחשתי לבעיות בבית, וזה היה הרבה זמן. מבחוץ הכל נראה בסדר- כאילו אני נערה רגילה שאוהבת להסתגר בחדר ולא לתת לאף אחד להיכנס, אבל האמת היא שאני סוגרת את אמא בחוץ כיי היא לוחצת עליי, כי היא כופה עליי חיים שקשים לי מדי, חיים שאני לא מסוגלת לחיות. (אני כותבת את הדברים האלה ודמעה זולגת מעיני, סוף סוף אני רואה את האמת, והיא כואבת). היא לא מוכנה לקבל אף דעה אחרת. היא לא רוצה לתת לי חופש. היא עושה פרצופים של מאוכזבת ממני ואני יודעת שהיא מצפה ממני להרבה, אולי כי היא רואה בי את עצמה ומקווה שאני לא אחיה כמו שהיא חיה כשהייתה בגילי. אבל אני לא היא. אני לא גלגול מחודש שלה והיא לא יכולה לגרום לי לחיות איך שהיא רוצה. זה קשה לי מדי. אני מנסה כבר יותר מדי שנים לחיות בשבילה, להסיר ממנה דברים שיפגעו בה, אני חיה חיים של מישהו אחר.
הלוואי היא מילה של חלשים, של אנשים שחיים בתוך עולם דמיוני, אנשים שמבקשים לעצמם חיים אחרים כי הם לא מסוגלים להתמודד עם חייהם שלהם. אני כבר גדולה ויודעת שאני לא יכולה להחליף את ההורים שלי, להחליף את הבית, החברים, הכלכלה והחיים שלי. אני גם לא רוצה. כי חיים אחרים פשוט לא יתאימו לי כנראה.
אבא אמר לי מתישהו שהוא מבין שאני רוצה חבר ושאני מחפשת אהבה כי הוא יודע שהם לא מספקים את הצורך הזה שלי. זה פשוט עצוב שהוא יודע שאני צריכה אותם ושהוא רוצה להיות שם בשבילי אבל פשוט לא יכול. לא יכול כי הוא עובד פאקינג 11 שעות ביום וגם בימי שישי בבוקר ובלילה. אנחנו כבר לא עושים קידוש ביום שישי בערב כי אבא אף פעם לא נמצא בבית. הוא גם לא אוכל איתנו ארוחות ערב, פשוט כי הוא בוחר לוותר עליהן. לפעמים אני חושבת לעצמי שאולי אבא אנורקסי, ואז אמא אומרת לי שאני מדברת שטויות. גם לאמא אין זמן כי יש לה עוד ארבעה ילדים לגדל, לכבס להם ולבשל.
אפילו חבר נורמלי לא היה לי. נכון, הייתי עם הרבה בנים אבל זה בגלל שאני מחפשת כל הזמן דרך לספק את הצורך הזה שיש לי שפשוט לא מתמלא כי הבנאדם הנכון לא מגיע. לא מצאתי אותו עדיין. מישהו שיאהב אותי וירצה להיות איתי ולעשות לי טוב. כנראה שאין בעולם בנאדם כזה. כנראה שנולדתי לסבול. ולא, אני לא אוהבת רחמים עצמיים ובד"כ אני לא נכנסת לדכאונות מטופשים כי זה לא עוזר. אבל ניסיתי הכל. ואולי לא תבינו למה רציתי ושקלתי לחזור לאקס שלי, היחיד תמיד אהב אותי ורק רצה לעשות לי טוב. לא תבינו למה תמיד נמשכתי אליו, לאהבה שלו. אבל זה בגלל זה. בגלל שהנפש שלי כל-כך צריכה את זה שעד שהיא מצאה את זה במישהו שהיא עצמה לא הכי אוהבת, היא לא מוכנה לוותר עליו. גם אם יש לו מישהי, והיא (הנפש) תקבל איתו רק לילה אחד, גם על זה היא תילחם. אך נפשי עייפה מלהילחם עליו כי היא יודעת שאין הוא שווה זאת ושהיא לא תנצח במלחמה עליו.
אני מרגישה חרא. אני מרגישה רע עם עצמי במשך כל שנייה. ההלוואי היחיד שי הוא שהייתי יכולה להקשיב לו וללכת לפסיכולוג ("איש מקצוע" כמו שהוא אמר) שאולי יעזור לי. יש לי חברה שנמצאת בטיפול פסיכולוגי כבר מעל שנה אבל היא לא עוזרת לעצמה. הלוואי ולי היו האמצעים ללכת, ואז הייתי עושה הכל כדי להרגיש קצת יותר טוב.. 
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
