לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מים אפורים


everyone dies alone


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2007

ניסיתי לכתוב פוסט


סובבתי אותו על צירו

שיניתי את הסדר של המילים

העברתי חלק לשורה הבאה,

אחר כך החזרתי אותו למעלה,

אחר כך החלפתי אותו במשהו אחר.

 

ואז נמאס לי אז זנחתי לכל הרוחות את הדבר המטומטמם הזה וחזרתי לדבר עם לאה.

 

לאוש (= says (7:37 PM):

דא אגב מה עם הכלב שרצית?

ג'נע says (7:37 PM):

אין לי אפילו מילים לספר לעולם כמה שמשעמם לי                                                            (נאמר על זה שלא הצלחתי לכתוב בבלוג)

ג'נע says (7:37 PM):

אין לי כוח לכלב כרגע

לאוש (= says (7:38 PM):

הו

ג'נע says (7:38 PM):

נראה לי שאיבדתי כל יכולת מילולית שמישהו עוד חשב פעם שהייתה לי X3

לאוש (= says (7:39 PM):

היתה לך[

ג'נע says (7:39 PM):

היו הייתה...

ג'נע says (7:39 PM):

אז אני לא אנסח יפה,

ג'נע says (7:39 PM):

אני פשוט אספר לך,

ג'נע says (7:39 PM):

אוקיי?

לאוש (= says (7:39 PM):

ספרי (:

ג'נע says (7:39 PM):

כל כך משעמם לי

לאוש (= says (7:39 PM):

אני אהיה לך לאוזן קשבת [רק אם אני אומרת שטויות, זה בגלל שהשעה 20 ל2.]

ג'נע says (7:39 PM):

XD

ג'נע says (7:39 PM):

ואל תקטעי עד שאני מסיימת,

ג'נע says (7:40 PM):

אוקיי?

לאוש (= says (7:40 PM):

קי

ג'נע says (7:40 PM):

אוקיי

ג'נע says (7:40 PM):

אז כל כך משעמם לי

ג'נע says (7:41 PM):

איבדתי יכולת לחוש תשוקה

ג'נע says (7:41 PM):

לגבי החיים

ג'נע says (7:41 PM):

ופשוט נמאס לי

ג'נע says (7:41 PM):

ואני שונאת את זה שהציונים שלי עוד חשובים למשפחה שלי

ג'נע says (7:41 PM):

כי מצידם אני יכולה פשוט להמשיך ללכת לבית ספר

ג'נע says (7:41 PM):

ולקבל את הציונים שלי

ג'נע says (7:42 PM):

ולאכול את הLunch (נו הסנדוויץ של ההפסקה) שלי בחדר המדרגות כל יום

ג'נע says (7:42 PM):

בזמן שכל המורים חולפים על פני ומרגישים רחמים

ג'נע says (7:42 PM):

אז אני משתדלת להסתכל לכיוון אחר

ג'נע says (7:42 PM):

כי אם אני מסתכלת עליהם

ג'נע says (7:42 PM):

אני בכלל נראית עד כדי כך מעוררת רחמים

ג'נע says (7:43 PM):

שהם לא מסוגלים לעבור על פניי מבלי לשאול אותי אם אני בסדר

ג'נע says (7:43 PM):

בייחוד שאני יושבת שם כל יום

ג'נע says (7:43 PM):

באותו מקום

ג'נע says (7:43 PM):

וצופה באנשים חולפים על פניי.

ג'נע says (7:43 PM):

ונמאס לי מהאנשים שם

ג'נע says (7:43 PM):

יש רוסיה אחת שהיא כביכול חצי חברה שלי

ג'נע says (7:44 PM):

והיא מעצבנת אותי ._.

ג'נע says (7:44 PM):

כי מצד אחד אנחנו חצי חברות

ג'נע says (7:44 PM):

מצד שני אם לדוגמא הולכים למחשבים או משו היא יוצאת מהכיתה בלי לחכות לי

ג'נע says (7:44 PM):

ולא שומרת מקום

ג'נע says (7:44 PM):

אז מה זו החברות המוזרה הזאת?

ג'נע says (7:45 PM):

טוב זאת באמת בכלל לא חברות

ג'נע says (7:45 PM):

(המ סליחה שאני מדברת בצורה מבולבלת שטויות, אני סתם שופכת ._. )

ג'נע says (7:45 PM):

אבל אני צריכה כבר חודשיים לנסות לדבר ולהסתדר איתה

ג'נע says (7:45 PM):

כי אין לי חברים

ג'נע says (7:45 PM):

ונמאס לי ממנה

ג'נע says (7:46 PM):

ונמאס לי מכל החצי חברים האלה

ג'נע says (7:46 PM):

שמסתובבים ומגששים איתם במשך חודשים

ג'נע says (7:46 PM):

עדיף כבר לבד

ג'נע says (7:46 PM):

ואני יודעת ששום דבר לעולם לא יקרה

ג'נע says (7:46 PM):

וכל האנשים האלה עם החיים המעניינים

ג'נע says (7:46 PM):

יופי להם

ג'נע says (7:47 PM):

(המ אני צריכה הפסקה שנייה לחשוב איך להגיד משו... תשמיכי לשתוק בבקשה ולסבול אותי עוד קצת, אין לך מושג כמה זה עוזר לפרוק ככה מבלי שמגיבים לך XD" )

ג'נע says (7:47 PM):

*תשמיכי=תמשיכי

ג'נע says (7:52 PM):

את ווויקי טורחות להתאהב. אצלי זה הרבה יותר קל. אני לא מתאהבת. אני לא סובלת מלב שבור.

i know everything ahead of time

and i can easily tell

that there's no point in thinking about it

nothing is ever going to happen

so i don't;

i don't bother thinking about it

i don't even bother feeling it

 

ג'נע says (7:52 PM):

וזה משו שמעולם לא ציינתי לאף אחד

ג'נע says (7:52 PM):

אפילו לעצמי לקח לי זמן לציין את זה

ג'נע says (7:53 PM):

ופשוט משעמם לי מעצמי. משעמם זו מילה סתמית כזאת והיא לא מתארת את ההרגשה שלי, אבל אין לי שום מילה אחרת.

ג'נע says (7:53 PM):

פעם הייתי חושבת שכשאני אגדל זה ישתנה

ג'נע says (7:53 PM):

כשאני אהיה בתיכון

ג'נע says (7:53 PM):

אבל אני יודעת היום ששום דבר לעולם לא משתנה

ג'נע says (7:53 PM):

אותו האדם שאני היום

ג'נע says (7:54 PM):

אני אהיה גם בעוד עשר שנה

ג'נע says (7:55 PM):

ואני מוצאת את זה נורא משעשע, באמת. שההורים שלי יראו שזה לא עניין זמני. אני חושבת שזה יהיה מאוד מצחיק בעוד עשרים שנה. כל האנשים שאמרו שאני אתבגר ואז אני ארצה להתחתן. את, כולם (אני יודעת שהיום את חושבת אחרת).

ג'נע says (7:55 PM):

אז לפחות תהיה לי האירוניה לחיות איתה

ג'נע says (7:55 PM):

ולשאוב ממנה עונג מר

ג'נע says (7:56 PM):

בכל המקרים האלה בהם אתה לא יודע אם לצחוק או לבכות

ג'נע says (7:56 PM):

אני תמיד כל כך משועשת

ג'נע says (7:57 PM):

ופשוט נמאס לי ואני תוהה מה ישבר קודם, אלוהים ואלמנט ה"דווקא" בחיים שלי, או אני.

ג'נע says (7:57 PM):

אבל האפשרות הכי מפחידה היא שאני לא אשבר

ג'נע says (7:57 PM):

כי אני פשוט לא מצליחה להישבר

ג'נע says (7:58 PM):

אני אמשיך לחיות ככה את כל חיי

ג'נע says (7:58 PM):

תמיד אני ממשיכה ללכת על הגומי הזה, והוא נמתח עוד ועוד, ואני לא חושבת שהוא מסוגל להיקרע.

ג'נע says (7:59 PM):

ואני כבר כל כך הרבה שנים עם החלומות הדביליים האלה

ג'נע says (7:59 PM):

על עתיד זוהר

ג'נע says (7:59 PM):

אני כבר מורגלת לתקווה שלעולם לא מתגשמת

ג'נע says (7:59 PM):

כמו עור שני

ג'נע says (7:59 PM):

ואני חושבת שאני כבר לא זוכרת איך זה לקוות

ג'נע says (7:59 PM):

ולצפות שדברים באמת יקרו

ג'נע says (8:00 PM):

אני כבר לא מוצאת טעם בתקוות, הן ריקות עבורי

ג'נע says (8:00 PM):

ופאק, הבטחתי לעצמי ללכת לישון מוקדם מעכשיו

ג'נע says (8:00 PM):

מספיק מוקדם בשביל לברוח מהמחשבות האלה שתמיד מחכות לי שם לקראת ערב

ג'נע says (8:01 PM):

אני לובשת אותן מחדש כמו כפפה ישנה ומוכרת

ג'נע says (8:01 PM):

ותוהה איך זה שהן שוב נעלמו במשך היום

ג'נע says (8:01 PM):

ותוהה אם הן שוב יעלמו למחרת

ג'נע says (8:01 PM):

ויחזרו לקראת ערב

ג'נע says (8:02 PM):

ואם אני פשוט נהיית דרמטית לקראת ערב

ג'נע says (8:02 PM):

או תמימה בבוקר

ג'נע says (8:03 PM):

...נראה לי שזהו... פרקתי ._.

ג'נע says (8:03 PM):

ונראה לי שאני לא רוצה תגובה על כל מה שכתבתי לך XD


 

לפעמים אתה מוצא דבר שחיפשת במשך זמן רב במקום האחרון בו ציפית למצוא אותו - המקום בו הנחת אותו מלכתחילה.

 

 

וגם אם זה כבר לא ככה, תמיד יחמם אותי להיזכר ששנה אחת, לפחות, הייתי האדם הכי חשוב בחייו של מישהו.

 

 

 

 

(and I think this is what I wanted all along)

 

 

 

 

ואולי

ביום אחר

 

  

עם אדם אחר

 

 

 

 

 

          זה יקרה שוב.

 

 

 

 

 

 

 

האירוניות של החיים.

נכתב על ידי House of ghosts , 8/11/2007 01:12  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי:  House of ghosts

בת: 34




2,218
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , מתוסבכים , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לHouse of ghosts אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על House of ghosts ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)