Living on my own.

אלוהים אדירים.

את יודעת מה גיליתי? גיליתי שאני לא יכולה לסמוך עלייך.

איך אני אאמין לך אם את מספרת לי את הסודות/הדברים שהיא ביקשה ממך לא להפיץ?

ואני לא מאמינה כמה פתטית הייתי.

נתת לי תחושה של חמימות מזוייפת... האכלת אותי בשקרים, ואני כמו מפגרת אכלתי אותם.

הבאת לי הרגשה של ביטחון, כאילו שאת אומרת לי "תסמכי עליי, זה לא יוצא ממני",

כשיכול להיות שלמעשה אחרי כמה רגעים הפצת את ה'חדשות'.

איזה השתנת ואיזה נעליים... גרמת לי להרגיש צבועה וגם טיפשה.

אני כ"כ מתחרטת על זה ששיתפתי אותך בדברים, ובעיקר בדברים שלא כל אחד היה זוכה

לשמוע אותם ממני...

ועכשיו, ככל הנראה, אני אחיה בפרנויה תמידית שגילית את זה למישהו, אפילו שבישבילך זה סתם, אך בשבילי זו סוג של בגידה.

בין אם סיפרת למישהו אפילו חלק מהדברים ששיתפתי אותם איתך ובין אם לא... איבדת דבר אחד שאני יודעת בוודאות שהיה לך משמעותי.

איבדת את האמון שלי בך.

יש כל כך הרבה דברים שמעציבים אותי וגורמים לי לרצות לקפוץ מצוק, לפחות.

הצביעות והדו פרצופיות והגועל מקיפים אותי מידיי יום ויום (המשולש המנצח, עאלק).

פשוט... בא לי להקיא מכל הזבל שאני רואה ושומעת כל יום.

אני רוצה לעזוב את כל החרא הזה ולעבור לאיזשהו אי בודד.

לא עדכנתי הרבה זמן ._.

והיה לי המון מה לעדכן, ואף פעם לא היה לי כוח.

ובנימה קצת יותר משמחת, מחר יומולדת, ורק נותר לי לקוות שלא יזרקו עלי ביצים, קמח, וכו'.

(תמונת מצב משנה שעברה: )

אז... התאחלו לי מזלטוב?