אוֹר בּשׁוּלֵי הֶעָנָן

ובמחברת שבמגירה, השירים הומים לי תזכורות מנחמות,

שיש אוצרות, אוצרות,

בעולם התת-קרקעי, התת-עורי, של הנפש, של החלומות,

ושם אני רוצה להיות,

ואני שומעת מוסיקה קסומה

של חורף, כמו

תחנוני היופי של קייט בוש:

https://www.youtube.com/watch?v=zlB-amJ44g0

כמו אוסף שירים של רדיו 88 שקניתי פעם מזמן, עם שירים מחממי-לב כמו:

https://www.youtube.com/watch?v=GeisCvjwBMo

(משום מה לאחרונה אני לא מצליחה להטמיע את הסרטון בגוף הפוסט, משהו טכני השתנה, אולי הקוד של הסרטון ביוטיוב. אין לי מושג מה הפיתרון. בינתיים פשוט אשים קישורים)

ומתוך המחברת, המילים נשפכות החוצה,

רוצות,

כל כך רוצות,

אני תוהה אם הן מביעות פאתוס מוגזם

מניחה שלא צריך להיות אכפת לי....

צריכה להיות שלמה עם עצמי כפי שאני....

למשל, שני שירים משנת 1999:

אולי תבין ללבי

אולי תִצלח כניסתך לחדרים

הבנויים בי רבדים רבדים

אולי תיגע ידך בבשרי

הצמא לעיניך תמיד

ותפשיל המסך מעל חלומי

האפוף אד עקום מסתורי

אולי תבוא

אני עושה קסמים ירחיים

כמו ללטף לחייך אני

מכמינה אהבתי הנשפכת

מאחורי פּניי הגלויים

אין לי מה להסתיר

אני רובצת כל היום בחדרי

בעיקר במיטה

וחושבת על חיי, הצלפות חרטה,

מפצה את גופי ברגעיות משכיחה,

ובערוב היום (החלונות גם כך

כבר סגורים)

אני מתיישבת וכותבת

שירים

והנה שיר קצר מ- 2012

(ואולי זו בכלל טיוטה לשיר, שיר לא גמור):

רוטינה

זה כמו שם של מחלה

או תרופה:

"אני לוקחת שלושה כדורי רוטינה ליום"

(אני חולה)

עוד שיר ישן, נדמה לי מתקופת הצבא, נגיד שנת 98' אולי,

ולמיטב זכרוני כשהראיתי אותו לאנשים, הם כלל לא הבינו אותו:

לא רוצה לחזור הביתה

ופריחתי כבר אדום כהה מאוד

אולי אשחיר מחלפותיי

אולי אתלשן מעלי

כמו ילדה מתמוטטת מאוד

וכבדה פריחתי מלהיות

צמרת חוֹחים לראשי

הינוּמת גֵאיות ממצחי

אמחה כּכלה

עדכון לאחר עריכה-

כמיטב המסורת, לאחר פרסום הקטע השורות נהיו פתאום ומשום מה מופרדות ביניהן ברווחים גדולים מדי, תופעה מעיקה ולא מוסברת שחוזרת על עצמה כאן, אז נכנסתי לעריכה לתקן את זה, ואיכשהו קרה, לא ברור איך, שהחלק האחרון של הקטע פשוט נמחק. כתבתי עוד דברים והוספתי עוד שלושה שירים לאחר השיר האחרון הזה, אבל כאמור הם נמחקו, ולא גיביתי את הקטע, כך שאו שאאלץ לשחזר כשיהיה לי זמן, או שזה סימן "מלמעלה" שכתבתי יותר מדי והעמסתי עם יותר מדי שירים, כך שזה בסופו של דבר לטובה. אם כי זה מתסכל למדי כשזה קורה בשלוש לפנות בוקר כשאני גמורה מעייפות ולאחר התעסקות של חצי לילה עם הבלוג. בכל אופן, החלטתי בזאת שלהבא אכתוב את הקטע בקובץ word ובסוף אעתיקו לכאן, וכך יהיה לי תמיד גיבוי.