אוֹר בּשׁוּלֵי הֶעָנָן

שיואו, אני עייפה. כבר אלך לישון. רק דיווח ביניים קצר שכזה. כי חשוב לעדכן כאן כמובן. לכל המיליונים שקוראים כאן, חיחיחי

אגב, אני בדרך להחליט (או להפנים) שזה לא כזהההה משנה כמה ומי קוראים כאן. אני רוצה לכתוב כאן, אז אני אכתוב. אם אחר כך זה מגיע למישהו, סבבה. ואם לא, אז זה מקסימום מונולוג מתמשך כזה שלי עם עצמי שמונצח באינטרנט. וורלד ווייד וובּ. אני כאמור עייפה אז אני כותבת שטויות. זרם התודעה זה אני. גויאבה. אצטרובל. אזדרכת. סתם מילים. הממממ. מעניין. אני יכולה לכתוב כאן כל מיני מילים רנדומליות והן תהיינה מונצחות לנצח. שטרונגול! הא הא!

אז איפה היינו.

התגברתי על אפיזודת הזלילה האחרונה שכתבתי עליה בפוסט הקודם ביום חמישי. למחרת בכלל לא הייתי רעבה, אכלתי רק בננה ומנגו (יאמי יאמי)..... כך שזה התאזן.... אז זהו, ממשיכים הלאה. המטרה והתקווה היא שבפעמים הבאות אוּכל מדי פעם קצת להנות גם מממתקים וכהנה דברי מאכל שחיתותיים, במינונים סבירים, מבלי שזה יגרור אצלי תחושת חוסר שליטה, בהלה ומצוקה מלודרמטית. מה הסיפור, תמיד אפשר לצום אחרי זה שבוע והכל מסתדר, נו ביג דיל.

מחר אני לוקחת יום חופש ונוסעת עם אחותי הקטנה אל אחותי הגדולה. אמא שלי נמצאת בימים אלו בביקור אצל אחותי הגדולה, אז נהיה שם כולנו יחד, כל נשות המשפחה, לבלות ביחד ולחגוג לאחותי הקטנה יומולדת. וכמובן יהיו גם שני האחיינים החמודים שלי (הגדולה בת 4, הקטן בן שנתיים), שאני רואה לעיתים רחוקות, וקניתי להם מתנות. לי מאוד מאוד קשה לקנות מתנות, אני לא יודעת מה לקנות לאנשים. מה אפשר לקנות שאין להם, שהם באמת צריכים ורוצים, ושלא מהווה סתם תוספת סתמית ותופסת-מקום למיליון החפצים שכבר בטח יש להם. וגם כך אני מתקשה בקבלת החלטות ומתלבטת המון.... כבר יצא לי לאחרונה לתת כמה פעמים פשוט כסף כמתנה, שיקנו מה שבאמת רוצים וצריכים.... אז בעבודה מישהי דירבנה אותי עם רעיונות ובסוף יצאתי עם השלל הבא: שני ספרי ילדים קלאסיים ("דירה להשכיר" ו"הנשיקה שהלכה לאיבוד", שניהם היו לי ולאחותי הגדולה כשהיינו קטנות, ונראה לי שהם עדיין אצלי איפשהו....), ושתי חבילות טושים. ווידאתי עם אחותי הגדולה שאין להם את הספרים, והתברר גם שחסרים להם טושים, אז מה טוב. איך אני שמחה שהצלחתי לקנות, ועוד משהו מוצלח! (והספרים גם היו ב- 50% הנחה, כך שלא נאלצתי לקנות אותם במחיר המופקע השערורייתי הרגיל שלהם. פאק דה סיסטם).

אגב, תהליך הקנייה היה כך - יצאתי מהמשרד לחנות הסמוכה, וחזרתי אחרי כמה זמן בידיים ריקות. בישרתי לבנות בעבודה שפשוט לא מצאתי משהו מתאים. הבנות הביעו את מחאתן, ושלחו אותי בחזרה לחנות. הבוסית שלי הודיעה לי שאני לא חוזרת למשרד בלי מתנה . אז נזופה אך יותר נחושה וחדורת מוטיבציה חזרתי לחנות, וביצעתי את המשימה. איזה בנות חמודות יש לי בעבודה.

חסרים לי קצת בילויים משפחתיים, בקושי יש. תחושה של משפחה. אינטראקציה מיטיבה ולא פוגעת. אווירה נעימה ואוהבת. אני מקווה שמחר יהיה כיף, מבחינתי אני באה להנות וזו גישתי. פעם הסיטואציה המשפחתית הייתה גרועה יותר, היום זה השתפר כך שמפגשים משפחתיים כאלו יכולים להיות נחמדים.

עם אחותי הקטנה יש לי קשר קרוב ואנחנו מדברות כמעט כל יום. אני מתגעגעת אליה ומחכה כבר לראות אותה ולהתחבק איתה ולבלות איתה. עם אחותי הגדולה יש היסטוריה בעייתית לקשר שלנו, אבל המצב השתפר עם השנים. לא פשוט. כיום יש קשר קורקטי כזה, ואנחנו בקשר לעיתים רחוקות. בעבר הרחוק סבלתי המון מהיחס שלה כלפי, מתלבטת איך לתאר אותו - רע, אכזרי, ירתה בי מנות של רעל - אבל לא אכנס לזה עכשיו, אולי בהזדמנות אחרת. בכל מקרה, היא השתנתה. גם כך אנחנו טיפוסים מאוד מאוד שונים. אבל בפעמים האחרונות שנפגשנו בשנים האחרונות הייתה בינינו אינטראקציה בסך הכל טובה וחיובית, ואני אפילו נהנית במחיצתה, וזה שיפור גדול. אולי גם אני השתניתי, אולי אני פחות שברירית לעומת פעם, וזה אולי גם עוזר.

השגתי לאחרונה את הדיסקוגרפיה של סוזן וגה, וזה יעד החרישה הבא שלי. הנה שיר שלה שאני מאוד אוהבת:

לילה טוב,

אור

נ.ב - עאלק "דיווח ביניים קצר". איזה קצר, אצלי כנראה לרוב אין "קצר", גם אם אני מנסה