קניתי לי חופש.

כמה קשה יכול להיות? כמה סתומה אני יכולה להיות? מה נסגר איתי? למה זה ככה?

 בא לי לסיים את החיים שלי בנקודה הזאת.

לא לחפש כלום

לא לרדוף אחרי כלום

לא לסבך את החיים לאף אחד.

בא לי לסיים את החיים שלי בנקודה הזאת.

אני מצטערת שאני ככה

 מצטערת שאתה זה שמקבל את הכל,וקשה לך בגללי.

 מצטערת שבנאדם כל כך מדהים כמוך נדפק עם אחת כמוני.

 אני רוצה לבד.

 רוצה שאף אחד לא יישאל מה איתי

 שאף אחד לא יחייך אלי

 לא ייסתכל כלום.

לא מגיע לי.

רע לי.

בא לי למות.

 בא לי למות בא לי למות בא לי למות בא לי למות בא לי למות בא לי למות בא לי למות בא לי למות

מתביישת להסתכל להורים שלי בעיניים.

 אני מתביישת בעצמי.

מתביישת על החלטות מפגרות שקיבלתי. החלטות שבאותו רגע ראיתי אותן נכונות לרגעים האלה.

לא ראיתי את ההשלכות של זה.

כמה פעמים אפשר לרשום ביומן לא לשקר ולשקר?

 כמה פעמים ניתן לכתוב לא להסתיר,ורגע אחרי זה להסתיר?

 ואם זה ככה,למה אף אחד באמת לא עצר בשבילי ואמר לי "תקשיבי,תחשבי מה את רוצה."

 בקו הזינוק(פרוייקט) עברתי תהליך ארוך מאד של להחליט איזה 3 ערכים מנתבים לי את החיים.

שאני מן דוגלת בהם. ואחד מהערכים שלי הוא יושר.

יושר!

 איפה את מורן?

 איפה הראש שלך נחת?

 למה את לא החלטית? למה הצעד הזה כל-כך קשה לך לביצוע?אה?

 למה-למה-למה-למה

בבקשה שמישהו יציב אותי בתוך מטרה ויירה בי

 מהר.

 אני לא אברח,באמת.

פשוט שמישהו יוציא אותי מהסבל הזה.