tennis is my life

עם בכי עומדת שוכבת. מביטה במראה חלון.
מנסה להבין, במה טעיתי?
מה עשיתי? מנסה לבכות.
לא, הבכי לא יוצא.
הוא כבר יצא. מזמן.
לפעמים חייבים להפסיד, וכמה שאני
חוזרת על המשפט הזה, הוא לא נכנס אליי.
השמש יוצאת לה בין חלון, מנצנצת.
חזרה אליי האופטימיות, היא לעולם לה הלכה.
היא תמיד הייתה כאן. איבדתי אותי כמו ארנק,
פלאפון וכדומה.
כמו שאיבדתי את עצמי בעצם.
טבעתי בין גלים של שליליות. שבעצם הייתי רק
צריכה לצאת מהמים השליליים ולהיכנס לאופטימיים.
פרפר לבן מנפנף בכנפיו, כנפיים אופטימיות.
כנפיים של פרפר, יושב על פרח צהוב גדול.
אופטימיות של פרפר.