לאורך החוף היא בדד צעדה
לאורך החוף רוח סתיו לחשה
חול וים גבה גלים
כוכבים נוצצים
כך לאורך החוף היא צעדה
לאורך החוף לבדו הוא צעד
לאורך החוף הוא טייל כך לבד
זוג עיניים כחולות
הוא ראה מרחוק
כך לאורך החוף הוא צעד
הוא ידע כי אהב הוא אותה
היא ידעה כי לעד הוא שלה
זוג עיניים כחולות
הוא ראה מרחוק
כך לאורך החוף הוא צעד
לאורך החוף צועדים הם יחדיו
לאורך החוף צועדים יד ביד
הוא שלה, היא שלו
וידה בידו
כך לאורך החוף הם יחדיו
לאורך החוף
לאורך החוף
***
הייתה תקופה של חלומות שהתגשמו,
חלמתי שיהיה לי משהו, והוא בא.
אבל עכשיו הגיעה תקופה חדשה, של חלומות שלא מתגשמים.
וזה מעציב אותי, חשבתי שזה יישאר לי לנצח.
"מכירה את השירים האלה שמזכירים לך דברים טובים, עצובים ושמחים?" שאלתי את אחותי.
"כן, אני מכירה" היא ענתה.
"זה אחד השירים, גם אצלך?" שאלתי.
"כן, גם אצלי" היא ענתה.
עוברת עליי תקופה לא קלה, של אתגרים, של קשיים, של שמחות, של דברים עצובים,
אבל אני חייבהת להבין שאלה החיים, ואינני יכולה לעצור אותם.
הדבר היחיד שלא גורם לי לבכות, שלא גורם לי להיות מטומטמת, ושאני לא טועה בו זה טניס.
טניס זה קדוש בשבילי, כאילו ה' מביא לי מתנה,
טניס וספורט.
עכשיו אני מבינה, הבלוג הזה נותן לי להבין, שבזמן הפריקה, אני מבינה דברים שהייתי צריכה להבין.
אני לא הייתי צריכה לבקש כלום בפתק בכותל, הייתי צריכה פשוט לומר תודה, תודה שנתן לי את החיים הנפלאים האלה,
ושלוש מתנות הכי טובות שיש, ספורט, משפחה ורגשות.
הספורט- הדבר שנותן לי הרגשה הכי טובה בעולם, סתם לרוץ, ללכת, לשחק, גורם לי להרגיש טוב ורעננה.
משפחה- מישהי לצחוק איתי, מישהו שמבין אותי, מישהו שנותן לי מקום להיות בו, מישהו שנותן לי חיבוק חם שקשה.
רגשות- מה שנותן לי להרגיש, להבין את עצמי ואת החיים שלי.
לא הייתי צריכה לבקש כלום, והייתי צריכה להבין את זה.
זה הכל.
ספורט, משפחה ורגשות.
***
היא חייכה אל זר עצוב, נדמה שהחיוך
עודד אותו, הוא נזכר בידיד שהיה טוב
אליו, ושלח במכתב את תודתו. החבר שמח
כל כך על התודה ולכן השאיר טיפ גדול
במסעדה. המלצרית הופתעה מגודל
התשורה ובכסף קנתה כרטיס הגרלה.
למחרת קיבלה את כסף הזכייה ונתנה חלק
לקבצן ברחוב, הקבצן היא אסיר תודה כבר יומיים
לא בא דבר אל פיו. אחרי שסיים את
הארוחה הוא הוא הלך לחדרו העלוב ובדרך
אסף כלב עזוב. כדי שיתחמם לקח אותו
לדירה, הכלב היה אסיר תודה על מקום
המסתור מהסופה. באותו לילה הבניין עלה
באש, הכלבלב נבח באזהרה, עד שהעיר
את כל בני הבניין והציל את כולם
מהשריפה, וכל זאת תודות לחיוך קטן ופשוט
שלא עלה פרוטה.
אל תפסיקו לחייך 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
פלופי : )