אצלי בעולם

אבל משתדל להיות כזה, משתדל לחשוב חיובי.

וזה כ"כ קשה, בזמן הזה.

את אמרת את המילה האחרונה.

אין לנו סיכוי, אם כבר הרגשת משהו אז, וסוף סוף הודת בזה

אז עכשיו את אומרת שהרגש הזה נעלם.

והתירוץ הרגיל, את לא נותנת לאף אחד להכנס אליך.

גם לא לאנשים כמוני, טוב לך איתך..

ועכשיו היסוריי גמילה האלה, הפסקתי לעשן.

ואני סובל, הורידים, הכאבי ראש, הרצון החוזר ובוער בי

להדליק עוד אחת.

הפעם אני לא מוותר.

אני לא בפוקוס מזמן....

היום בבוקר חייכת אלי כאילו לא נאמר דבר ממה שנאמר ביום שישי

ביקשת את החיבוק שלי, ואני נענה לבקשתך כמו מגנט.

קיבלת את מה שביקשת, ואת ממשיכה הלאה, ואני אדיש

עם ראש כואב, ואני תוהה אם זה ביגללך או בגלל שהפסקתי לעשן.

מרגיש קטן, ונחות מסיבה לא ברורה.

זה בטח בגללך, אני מנחש שזאת את.

כי, מי זו עוד יכולה להיות אם לא את?

לא יודע איך לכתוב יותר