אצלי בעולם

זה הכלום הכי ממלא מזה זמן רב.

כבד לי, ואני רוצה לישון, הרבה לישון.

אבל דוקא זאת בדיוק הנקודה שאני צריך להתעלות על עצמי.

להיות קצת בוגר יותר ולקחת עוד נשימה.

לא, זאת לא הדחקה

זאת התמודדות בוגרת לשם שינוי.

את כאן בסביבה, וכמו תמיד את דואגת שישמעו כשאת מתקרבת.

אז זה טיפה לא שלם, השלום הזה בנינו.

וזה טיפה צורם, השקט הזה בנינו.

אבל זה רק עוד טיפה מבין ים הטיפות שיורדות פה בזמן האחרון בלי סוף, בלי סוף.

ואם כבר אז כבר..

הגשם הזה.. קר ורטוב מתמיד

הוא מפיל עלי תחושת בדידות צורבת

כזאת שהסימני היכר שלה הם עיניים אדומות וכאב ראש.

נו זאת שאתה מפחד להיתקל בה.

ועם כל הפחד, אתה בסוף מוצא את עצמך מולה.

כי בסופו של דבר, האיבוד שליטה

מגיע משום מקום, בלי שום הזמנה.

מגיע בלי שליטה.

הרבה מילים לבנאדם שמרגיש ריק.

יום טוב.