הערצה חדשה-גם היא משפיעה.

אוח פשוט אין לי כוח לשטויות שלכם.

אתם פשוט הורים שקונים אותי בכסף,
זה לא גיל ההתבגרות,זה פשוט שאתם חושבים שאתם יודעים הכול ומבינים הכול.

ואולי זה באמת נכון,אבל פשוט נמאס לי מזה,
אתה,אבא שלי,אמור להיות הגב שלי ולא לתקוף אותי.

פשוט נמאס לי,דווקא שחשבתי שטוב,אחרי שבוע בצימר,שצחקתי ונהנתי,בא לו יום שישי,דווקא היום שישי שהכי חשוב לאח שלי,
שהוא צריך להיות המרכז,אני הייתי זאת שהייתה במרכז,זאת הרגשה כזאת חרא.

פתאום אתה בא ומנסה להרגיע אותי,מנסה לחבק אותי בחוזק,ממש לכפות עליי את החיבוק שלך ולבקש סליחה,אז מה אם אמרתי שרק אחרי שתגיד סליחה
אני אשכח את זה,אתה בכלל לא מבין את גודל הדבר.
ואז אמא שלי,באה ואמרה לי כמו תמיד שהם ההורים שלי וזה אבא שלי ואני מכירה אותו.
אז לא אני כבר לא מכירה אותו.
וזה הכול כי זרקת מילים לאוויר שפשוט לא ידעת לשמור לעצמך והכי כואב שבאמת התכוונת אליהם.
אז עכשיו אני יושבת במחשב אחרי שחזרתי מיציאה שחשבתי שתעזור לי להתעודד,אבל,כלום, עכשיו שוב מציפות אותי הדמעות והסיטואציה רצה לי בראש, 
ואני רק תוהה לעצמי אם לקום מחר מוקדם בבוקר כדי לבוא איתכם או פשוט להרים ידיים בכל מה שקשור בפאקינג משפחה שלי.

ושוב הכול יתחרבן.