הערצה חדשה-גם היא משפיעה.

"החיצוניות לא קובעת"...תמיד אני אומרת את זה,אבל,אני חושבת שאני בסופו של דבר כמו כולם,מסתכלת על החיצוניות ובאמת...
במפגשים הראשונים של הקורס...כל הבנות נראו לי פאקצות\פרחות\סנוביות\מפגרות\איי קיו מתחת ל100\או הכול ביחד.

אחרי המפגש השני...התחברתי איתן ונהנתי איתן ברמות.
יש לנו כבר בדיחות משותפות,ומהר מאוד דאגנו להחליף את המסנג'רים שלנו או כל אמצעי תקשורת אחר.
אנחנו אפילו מכירות  את אותם אנשים!

קיצר פשוט כיף כיף כיף...
שבוע הבא אני אהיה באיזה חור בצפון...נקווה שהגישה הפסימית שאיתה אני הולכת לכל מקום,תעלם בקרוב.
(למען האמת זאת אני הדפוקה שרואה רק שחורות ובוחרת בזה...אבל בסדר זה יעלם מתישהו אני מניחה...)

הפוסטים שלי נהיו דיי תכליתיים.
אף אחד לא קורא פה כל כך,אבל עדיין...אני לא מרגישה פתוחה  כשאני כותבת בבלוג הזה.
לפעמיים זה המקום מפלט היחידי שלי,היו ימים שלמים השנה,שרק הישיבה מול המסך והתקתוק המהיר של המקלדת עזרו לי לפרוק מטענים כל כך כבדים שיצטברו.

גם  כשזה משהו יותר עמוק אני בוחרת לשלוח את זה ל'טיוטה'.


אתמול שמעתי שחושבים עליי שאני מתנשאת.
לא הבנתי מאיפה זה בא,האמת.
אבל,זה אף פעם לא יהיה קל לרצות את כולם.
גם כשאני הכי רוצה,תמיד יהיה את המישהו שלא "ימות עליי".
זה בסדר אחרי הכול,זה פשוט יותר כואב כשזה בא ממי שקרוב אליך...בערך.
אני הרבה פעמיים לא בסדר,התירוץ הכי פשוט זה "אף אחד לא מושלם".
והדרך הכי קלה להתמודד זה להתגונן ולתקוף את המבקר.

אבל,אני באמת עיפה מדיי מלריב,מלשנוא,מלנטור,אפילו כעס כבר עייף אותי.

אני פשוט נעשת אדישה.



על מי אתה עובד...אתה אשכרה נכנס לי לבלוג פעם בשבוע,ואם לא פעם בשבוע אז פעם בחודש,ואם לא פעם בחודש אז פעם בחודשיים....
אבל אתה נכנס לי לבלוג,כי עובדה שאתת יודע שאני מעדכנת עדיין,אפילו בקביעות אפשר לומר