ושוב דיברנו . על מה שקרה-קורה-יקרה.

והתרגשת, דיברתי בהתעניינות והתלהבות גמורה, סיפרתי על החברים, חיים, בעיות וגם קצת תובנות שלמדתי במהלך התקופה האחרונה.

נדמה היה בקולך שאתה עצוב מעט, מזיל דמעה אפילו. ואני כ"כ התגעגעתי לזה.

"לא סיפרתי את זה לאף אחד.. אל אל תספרי".

"זה קשה לי, אני לא מספר את זה".

וסיפרתי על אודות חיי, שאיפות, רצונות, בקשות לשנה הקרובה. הדברים שיש להספיק, וצריכים להיעשות.

והיה לי קל כ"כ לשתף אותך, אפילו שלא דיברנו רציני הרבה מאוד זמן.

ואמרת דברים שאתה נוהג לא לספר.. כי את אף-אחד זה לא מעניין. 

אז למה לי אתה מספר? האם אני שונה? מיוחדת? "אני לא רגיל לדבר על זה, זה לא טבעי לי.."

ואיתי? איתי זה טבעי?

כ"כ מוזר. אני מנסה לראות האם תמשיך בגל החיבור ששטף אותנו אתמול, האם תיזום, תעשה, תשלח הודעה, תתקשר.

או שתתקע אותו שוב. כמו תמיד.

אתה כ"כ מסובך ואני כ"כ מורכבת.

אולי אנחנו לא מתאימים באמת, ואני סתם משלה את עצמי..

ואולי.. אולי..

"נסתרות דרכי ה'"