קראתי את הפוסט הזה, שבמקרה הגיע אל המומלצים- והתרגשתי.

האתר הראשון שפתחתי היה עיר וירטואלית שניהלתי באתר טיפו,כשהייתי בכיתה ד' נדמה לי.. כמה שאהבתי אותו, הוא היה להיט היסטרי.

אח"כ פתחתי גם אתר בתפוז, אבל ברבות השנים שכחתי במה הוא עסק..

ואז, בינואר 2009 פתחתי את הבלוג הזה. שחוגג בדיוק חמש. מי היה מאמין, ממש מכיתה ח'.

הייתי כותבת בו הרבה ומעצבת דברים בפוליוור ומעלה לכאן, חווה ביקורות ובעיקר נהנת.

במקביל אני זוכרת שכמו כולן, גם אני הערצתי את כמעט מלאכים, ובעיקר את לאלי.. ואז פתחתי לה בלוג מעריצים כמו כל החסרות חיים..

והוא, הוא באמת היה מוצלח!! עד שהתבגרתי.. ונטשתי אותו.

ואז כמו בספרות, הייתה לי הרפיה בחיים.

2010, כיתה ט' שהיא לגמרי מפנה בחיי.. והתחלתי לכתוב "מחברת אישית" או בשמה הפלצני ביותר; יומן.

וכמה שאהבתי בו, מסופר בו על כל חיי, והסיפור שלא נגמר עם הברנש שלא נעלם. בהחלט מרגש.

ואח"כ חזרתי, כי לישרא תמיד חוזרים, אפילו שהבלוג שלך הוא לא מהמעודכנים, ועד עכשיו אני עדיין כותבת כאן.

לפעמים יותר, לפעמים פחות, לפעמים יוצאים לי פוסטים עלובים, ולפעמים מדהימים עם המון כניסות.

ואני? אני בעיקר נהנת. כי בסופו של דבר הכתיבה כמו הריקוד היא דרך לפרוק, לשתף.

אני אוהבת לסדר לעצמי את המחשבות בראש, ולהביא אותם לידי כתיבה.

כי אין דבר יותר מהנה מלקרוא פוסטים שלך בכיתה י', ולצחוק על מה שבכית בעבר.

והנה, עכשיו אני ב"ב. נאחזת חזק בשנת התיכון האחרונה שלי שהיא גם המהנה במיוחד..

סגרתי שירות השבוע שזה ממש מרגש ובמיוחד שאני בין הראשונות שזה בכלל, אושר כפול.

קיבלתי גם ב"ה תפקיד בהההכתרה ובל נשכח את ה100 המהמם שלי במגמת ספרות.

שיהיה לנו סוף שבוע רגוע, מלא בלימודים (מבחן במשפטים ביום ראשון..)

והפי וולנטיינס דיי אפילו שאין לי חבר