הרבה עבר מאז שדיברנו. מיעטתי לספר לך בפרטי פרטים כי הכל הרגיש לי פשוט מסובך.
סיפרתי לך שאני עומדת לעזוב את ההדרכה, ומתלבטת לגבי שנה הבאה, ומי יכנס אלינו בכלל לסניף? ואתה הרגעת שיהיה בסדר.
והנה, באמת עזבתי והיה מרגש עד דמעות.. נכנסו אלי לשבט אחלה של בנות.
התמודדתי עם משבר לא קטן- "החברה" שלך נכנסה למקום הפרטי שלי, והיה לי כ"כ קשה לקבל את זה..
התקבלתי לקומונה! זאת אתה יודע כי הרגשתי צורך לספר לך.. האל יודע למה..
קיצור, מי היה מאמין. תמיד אמרת לי שאני צריכה להאמין בעצמי- והנה האמנתי ואולי יש לי שירות לשנה הבאה..
הכרתי אנשים חדשים. בחור בן 25 מקסים שהרצון לאבד אותו קצת מפחיד אותי על אף שזה "לא מתאים".
הגשתי עבודה במשפטים.. סיוט בהתגלמותו. כ"כ הרבה זמן, בעז"ה שהציון ישקף את ההשקעה :)
וחוץ מזה, נהיינו חבורתי ואני חופרות בקטע אחר, כל הזמן הפה שלי עובד לגבי "השנה הבאה" הזאת.. יואו עם השנה הבאה הזאת.
ועכשיו אני באפקט הלמידה. לומדים-לומדים-לומדים. וקשה קשה קשה. אבל יהיה בסדר.. אני יודעת, ובטח שגם אתה.
אז אולי תחזור?