דברים טובים עוברים מהר.
המכונית של אבא, תקופת ההדרכה שלי, וגם הרצון ללמוד...
והכי אני מתגעגעת זה אל תחושת הייחודיות.
מאיר נסע לצרפת, לעשות סנובורד או משהו, וחגג שם את השנה האזרחית. ודבר העצוב הוא שהוא מן הסתם לא חזר לבד הבייתה..
הלוואי שכן, אבל אין לי שום סיכוי לגלות.
אז מה, אולי אני בכלל סטוץ? סימן וי והמשיך הלאה?
בעצם, גם הוא סטוץ. הרי לא חשבתי שנתחתן..
האמנם?
אני כ"כ מתוסבכת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.Mrs.o