אני כל יום בשמונת ימים האלה הלכתי להדליק נרות אצל סבא וסבתא (הם שכנים) וכל יום ביקשתי לדעת באיזה שעה שלא ידליקו לפני ושאני יפספס.
והיום הייתי בחוג, ביקשתי מאמא שלי שתגיד שנדליק ב-7 וחצי בערך.
באתי שאלתי אותה הולכים להדליק והיא אמרה לא, כי דודה שלי באה והיא לא רצתה לחכות. זה ממש לא יפה מצד סבא וסבתא. לדודה אחרת חיכינו עד שמונה ביום הראשון של ההדלקה! אז לי? שכל יום באתי להדליק ודאגתי לזה... לי לא מחכים? רציתי לבכות אבל החזקתי את עצמי... לא רציתי לבכות לפני אמא היא הרי בטוח תצחק עליי שאני בוכה משטות כזאת. אבל זה מעליב!
בסוף אמרתי לה אם אפשר שניקח חנוכייה ונדליק אנחנו בבית?! אז היא אמרה שהיא מצאה נרות חנוכה שהם נעלמו לה אז לקחנו חנוכייה והדלקנו בבית אני אח שלי ואבא ואמא. רק אחותי לא רצתה... אבל מה אכפת לי?
חוץ מזה היא הדליקה אצל סבא וסבתא.
אני נעלבתייי אני יודעת שאולי זה נראה מצדכם כזה שטותי ושאני בכייינית ונעלבת מכל שטות-אבל זה ממש לא נכון. זה פשוט שרציתי ותמיד באתי ורק לי לא מחכים!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
