סיפר שכתבתי. ממש לא מציאותי. מה דעתכם? תקראו בבקשה.
"להוציא אותך מהבריכה, זה כמו לנסות להוציא את פרס כבר מהכנסת" מלמל דן לעצמו.
"אמירות פוליטיות לא יעזרו לך פה!" אמרתי ונשענתי על מזרון הים שלי. שטה בבריכה, כשהשמש הישראלית של אוגוסט שוטפת את גופי. הבית החדש הזה מוצא חן בעיניי, חשבתי.
"אם זה לא יצליח-יש רק דבר אחד שאפשר לעשות" הוא אמר וקפץ למים. התעלמתי ממנו. מה הוא כבר יכול לעשות?
מהר מאד גיליתי מה הוא יכול לעשות, כשמצאתי את עצמי על הכתפיים שלו בבריכה. "אעאעאע!" צרחתי מהלחץ. "תוריד אווווווותי!" צרחתי ומשכתי לו בשיער, אבל הוא רק צחק.
אחרי שקפצתי מהכתפיים שלו למים צעקתי עליו-"מה אתה חושב שאתה עושה? ראית שנהנתי, אז למה? לא באמת למה? בוא תסביר מה, מה, מה..."
"שיו איזה חופרת!" קטע אותי דן. "מה את עושה דרמות יא חופרת" הוא חייך. "אני שונאת אותך!" אף פעם לא יכולתי לעמוד בפני החיוך הזה.
"נו בואי נעשה משהו" הוא אמר. "לשבת בוילה החדשה שלך בבריכה כל היום זה לא רעיון טוב" אמר.
"למה? לדעתי זה רעיון טוב" עליתי חזרה למיזרון הים ונשענתי. "חוץ מזה שעוד שבועיים חוזרים לבית ספר ואני ממש לא שזופה. אז אני אנסה לתפוס קצת צבע" התבאסתי, גם כ חוזרים וגם כי אני לא מספיק שזופה.
"את מטומטמת! לאף אחד לא באמת אכפת כמה את שזופה שאת חוזרת מהחופש!" דן הסתכל עליי כאילו נפלתי מהירח.
"אוי דן!" איזה בור, חשבתי. תכף יגיד שגם זה לא חשוב מה לובשים ליום הראשון. "ראית את קורל? היא מהממת! היא חזרה מחופשה בתאילנד וזה נראה כאילו היא רק הייתה בים ותפסה קצת צבע" אמרתי, בלי לפתוח עיניים.
"זה סתם שטויות לדעתי, גם שיזוף זה לא בריא..." אמר ושיחק ברגליו עם המים.
עכשיו פקחתי את עיניי. "דן! אתה שזוף כאילו מה שעישת כל החיים זה רק לשבת בחוף ולא לעשות כלום!" גערתי בו.
"זה בגלל המחנה קיץ" אמר, ובהה באוויר כאילו אנחנו באיזו סדרת טלוויזיה גרועה, וכעת הצופים רואים פלאשבק.
"אויש אתה והמכבי שלך!" נמאס לי כבר לשמוע סיפורים על התנועה הזו. נדמה היה לי לפעמים שמכבי תופסת חלק חשוב בחיים שלו יותר ממני! ולא הייתי יכולה לסבול את זה.
"אני והמכבי שלי, מכבי מכבי שלי!" הוא שר לו כשנכנס אל תוך הבית. מזל שההורים שלי לא היו. אף על פי שהם מתים על דן, זה נראה לי פשוט מוזר שהוא הסתובב לידם בבגד ים בלבד, כולו נוטף מים כל הדרך.
"מה כל כך טוב בזה?" צעקתי לעבר חלון המטבח. דן יצא מהבית ובידו גלידת בן אנד ג'רי בטעם וניל עוגיות.
"זה נהדר, וגם את תהני מזה אם רק תנסי. בכל מקרה, תשיטי את עצמך לפה" אמר.
עשיתי את זה וחלקתי איתו ביחד את הגלידה. אחרי שעות של ריכולים ודיבורים על בגדים מצדי, ודיבורים על משחק הכדורגל המדהים של אמש מצדו, הגעתי שוב לנושא של התנועה-מכבי.
"דן..." עצרתי לרגע עם הגלידה והיישרתי מבט אליו. הוא לעומתי, היה שקוע בגלידה.
"כן?" אמר בפה מלא.
"אולי אני... אצטרף?" אמרתי וחצי שאלתי. הוא הרים את הראש מהגלידה, בהתחלה נראה כאילו הוא בשוק ואז חייך וצחק.
"מה אתה צוחק?!" דחפתי אותו. טיפה נעלבתי. הוא נפל על פרקט הבריכה, עדיין צוחק. ירדתי ממזרון הים והתיישבתי לצדו.
"את? את מפונקת! את לא תצליחי לרגע!" הוא המשיך לצחוק.
"אני לא מאמינה שככה אתה רואה אותי! אני הייתי חניכה מצטיינת בנוער העובד כשהייתי שם!" הגנתי על עצמי
"נו, מור- את יודת שלא לזה התכוונתי. אני שמח ממש שהחלטת על זה." הוא בהה קצת באוויר. "זה גם ממש מתאים לך" חייך.
"זה כבר תגובה יותר טובה" נשענתי על כתפו. הוא חייך אליי וחיבק אותי.
את שאר היום העברתי עם קורל, החברה הכי טובה שלי בקניון-ברכישת בגדים לשנה החדשה. למזלי אמא הייתה במצב רוח ממש טוב והיא הסכימה שאני אקח גם את כרטיס השראי שלה וגם את האוטו. הייתי בשוק, דברים כאלה לא קורים הרבה אז נצלתי את זה עד הסוף.
אספתי את קורל מהבית. היא חייכה אליי ונכנסה לאוטו. "פששש אמא הרשתה?"
הנהנתי ושתינו פשוט צחקנו. "אז, מה עשית היום?" שאלה קורל, בעודה בודקת הודעות חדשות.
"סתם, עם דן..." מלמלתי. "אתם הזוג הכי מתוק שאני מכירה!" קורל חייכה אליי.
הגענו לקניון, ובמשך שעות, מודדת וקונות וקונות וקונות וקונות וקונות עוד קצת. ואז אכלנו וקנינו עוד קצת. קניתי כל כך הרבה, שזה לא להאמין. בין היתר, גם קניתי מכנסי חאקי למכבי, ובחנות קטנה ליד הבית גם חאקי ועניבה של בוגרים.
"עשית היום משהו מיוחד?" שאלה קורל שישבנו לאכל ונחנו מהקניות.
"את תצחקי - אבל החלטתי להרשם למכבי" אמרתי בגאווה.
היא כמובן צחקה. "מה יש לכולם?!" הסתכלתי למעלה. מחפשת תשובה. "אוי סליחה מורי, אבל את בטוחה שזה מתאים לך?"
שאלה קורל.
"כן בטח.. כאילו כולכם חברים במכבי אז למה לא גם לנסות?" חייכתי.
קורל הסבירה לי בקצרה שאני מדריכה שנה הבאה, ולא חניכה. היא הסבירה לי שאני צריכה לעבור כמה קורסים ואז אני אוכל להדריך. אחרי ההסבר המדהים של קורל, בתזמון מושלם-קבלתי טלפון משרית, המורה שלי למחול- האהבה הגדולה בחיי-.
היא בקשה שאני אאמן את קבוצת הקטנות, ואמשיך להיות בלהקה הרשמית שלנו.
כשחזרתי הביתה אמא אמרה לי שהתפנה מקום בקורס לציור שרציתי, ושהיא רשמה אותי. אבא לעומתה הפתיע אותי בעבודה שהוא סידר לי בתור יחצנית מתלמדת אצל אחד מהחברים שלו. השקות נוצצות , מוצרים חינם, מפורסמים וכרטיסים לכל מקום-ועוד ישלמו לי על כך.
אז בסוף היום יצא, שנרשמתי לתנועת נוער, אני מדריכה, יש לי עבודה, ואני ממשיכה לרקוד גם שנה הבאה בנבחרת, ואני אפילו מאמנת קבוצה,וכנראה, אלמד לצייר.
יצאתי לגינה ובהיתי בשמש השוקעת. לא להאמין שהשה עוד לא התחילה, ואני כבר הכנסתי את עצמי לכל כך הרבה חובות.
מה דעתכם? סיפור שכתבתי. ממש לא מציאותי. אהבתם? ביקורת?
נוווווווווווש
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
NT