נוסטלגיה. והמון ממנה.
"עוד שעה יאיר הבוקר והשחר יעלה .."
"עד הבוקר שאחרי עד הערב שלפני"
שמעתי היום את השיר של שירה גבריאלוב- הבוקר שיאיר http://films.moomoo.co.il/watch?v=116809
כמה נוסטלגיה ורגשות הוא מעורר בי.
כמה זמן לא הרגשתי ככה,חשבתי שהלב שלי כבר נאבד, שום דבר לא ריגש אותי, לא עורר אותי,הכל עבר לידי.
חשבתי שאני כלבה , ואין בי טיפת רגש, לא היה אכפת לי מכלום, הכל קרה אבל לא לי באמת.
השיר הזה העלה בי משהו כל כך אמיתי, מעבר לצביעות של אנשים שהיום. הכול היה בזמן האחרון כל כך תכלס, אמיתי מידי , ואדיש מידי. קצת אשליות , רגשות , והרבה נוסטלגיה לא הזיקו לאף אחד. אני חושבת שאני אחזור לעצמי, חוזרת לעצמי. חייתי בהצגה , בסרט מתח, קומדיה רומנטית, אימה, אקשן. חשבתי שאני מתבגרת , ועם ההתבגרות איבדתי את עצמי. איבדתי את מי שאני באמת.
עכשיו אני ממש מבולבלת. אבל מבולבלת עם רגשות .. משהו הצליח בכל זאת להעיר אותי מכל המציאות והשגרה המעצבנת הזאת.
תמימות. זה הדבר שהכי חסר לאנשים בעולם, במיוחד לי. אף אחד כבר לא תמים היום וחבל.
חסרה לי האהבה הזאת שהרעידה לי את הלב ואת הבטן ועשתה לי פרפרים בכל הגוף, שהייתי בהיי בגללה. לאן היא נעלמה.?.
יותר מידי מטרות ויעדים , יותר המטרה חשובה מאשר הדרך, לחיות את החיים כבר לא היה חשוב לי יותר, רק לעשות, גם אם זה אומר לסבול, לעשות הכל באדישות מעצבנת כזאת בלי שום כוח ורצון , אין לי חלומות יותר . ויתרתי על עצמי ממזמן,הרסתי את עצמי. מי זה עצמי בכלל?..
זהו עוד יום רגשני ומבולבל...
ואולי זה סתם עוד חלום?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
