נגמר השבוע. סוף כל סוף!
השבוע הצלחתי להשלים עם זה שהוא לא רוצה אותי כנראה, הצלחתי להתרכז בלימודים איכשהו, התנהלתי באופן יעיל למדיי, צחקתי על עצמי, ישנתי הרבה, צחקתי על העולם, הצלחתי לארגן פגישות, ישיבות צוות .היה שבוע נחמד, יעיל למדיי.
הגיע יום שישי, ותאמת, שאחרי שאני עוזבת את כל הפעילויות של היום יום, אני מבינה שזה בעצם הכול- כל החיים שלי.
עברו שבועיים, והדחף ירד, אני בהחלט פחות רוצה אותו, אולי בגלל שהוא כזה, שונה .המצב עם ההורים חרא, הבית רועש, הכל מלא בקופסאות קרטון , אנחנו עוברים דירה בקרוב, ועמדת להיות תקופה די טובה, אני אארוז תיקים עם הדברים הכי חשובים שלי, ואעבור כנראה לאחת החברות, כמה ימים אצלה וכמה ימים אצל אחרת, בשישיבת אצל הסבים עם המשפחה, בכל זאת לא נעים להתנחל אצל אנשים יותר מדי זמן.אני מקווה שנעבור כמה שיותר מהר.דווקא הרעיון של לנדוד מבית לבית נשמע לי טוב, אני אוכל ללכת ולהיות אצל מי שאני רוצה, לא אצטרך לשקר להם יותר, אני אהיה עצמאית סוף סוף.
22:00- עריכה
שוב הצורך הזה של להיות קשורה , למשהו , למישהו,לקבוצה, ואני יודעת שהכל שטויות, ואין באמת דבר כזה חברות אמת.
פוסט דבילי ביותר. תסלחו לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
