התקופה הזאת , מן תקופת מעבר.. בין לבין. לא רק העונה,גם האנשים, גם מה שקורה, הכל לא ממש יציב.
מתנדנדת לי מצד לצד,חושבת על העבר, יותר מידי חושבת על מה שהיה, מתקבעת על מישהו אחד, או שניים, אבל קבועה עליהם,פעם שמחה, פעם צוחקת, פעם בוכה, פעם רועדת , חחח מה ניהיה פה, אני מתחילה לרשום בחרוזים.
אתמול, יצאתי שוב לאותו מקום שאני שונאת , כי כל פעם שאני באה, אני מסתבכת בבעיות, שוד, סטוצים, חבר, והרבה עשן.
יצאתי עם עוד 2 חברות, קניתי סיגריות, חשבתי שאחרי כל כך הרבה עצבים בכל כך מעט זמן זה הדבר היחידי שירגיע אותי, מסתבר שלא. אז ישבנו לנו שם, בספסל נחמד, מול אנשים שיכורים מהתחת,שנתקעים בעצים,שמזדיינים מאחורי השיחים, כיף חיים.
דיברנו, ודיברנו וחפרנו, ונמאס, ידיד שלנו התקשר ובא עם האקס שלי ועוד חבר=]. מהרגע הזה הערב הלך וניהיה יותר ויותר טוב.
מלא אנשים מוכרים עברו שם ברחובות, חצי מהבית ספר, אנשים שניתקתי איתם קשר,והאקס הקודם , היה חסר משמעות בשבילי לראות אותו. הוא כל כך אפס, כל כך לא שווה אותי , ולא אף אחת, התעלמות מלאה ממנו, מבטים קרים שנשלחו לעברי, מבט ראשון בתור אנשים שלא מכירים. ישבנו לנו, כולם בבית קפה נחמד, הם הזמינו לאכול ואחרי שנה הגיע האוכל, האקס שלי השתכר מעט, ושם ידיים על חברה טובה שלי,ידיד שלי, נזכרתי עד כמה הוא מותק, עד כמה כיף לדבר איתו ולהתעייץ איתו בלי שיצפה למשהו, אנשים כאלה, כמוהו , יש בהם משהו מיוחד, כאילו הם כבר חוו את כל החיים האלה, ויודעים מה יהיה, והם רק באו לעזור פה, מלאכים יכול להיות. והחבר שלהם, חמוד, אפילו מאוד, שמתי עליו עין, בלי בעיה אני משיגה אותו, אני לא מסוג הבנות שפשוט מחכות שיתחיל איתם מישהו, זו גישה פרמטיבית, ואני עדיין חושבת שאין מישהו שאני לא אוכל להשיג. חבר של האקס, אחד שכבה מעליי, שכבה מתחתי? אז אמממ מה עדיף.. לפחות יש כמה על הכוונת.
החיים האלה, זין , אני אף פעם לא אהיה מאושרת... בודד לי, בודד לי כל כך, , אני מוקפת בחברות , חברים, ואני מרגישה כל כך לבד, אין לי אף אחד.
נ.ב
היציאה הזאת אתמול , גרמה לי להאמין, שאנשים הם באמת טובים בבסיסם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
