A Place For Tranquillity

יהודי רוסי מהעיר אודסה קיבל רישיון לבקר במוסקבה. הוא עלה על הרכבת והתיישב ליד בחור צעיר. הביט היהודי בבחור וחשב: הבחור הזה לא נראה כמו איכר. אם הוא לא איכר, סביר להניח שהוא מגיע מהמחוז שלנו. אם הוא מגיע מהמחוז הזה, הוא מוכרח להיות יהודי, משום שזהו, כידוע לכל, מחוז יהודי. מצד שני, אם הוא יהודי, לאן הוא יכול לנסוע? אני היחיד בכל המחוז שזכיתי באישור כניסה למוסקבה.

רגע, סמוך מאוד למוסקבה שוכן כפר קטן שנקרא סמווט, ולשם אין צורך באשרה מיוחדת. אבל למה שהוא יסע לסמווט? כנראה הוא נוסע לבקר את אחת המשפחות היהודיות שם. בסמווט יש רק 2 משפחות יהודיות: משפ' אוישטיין ומשפ' שטיינברג. האוישטיינים הם משפחה מאוד לא חביבה, מסתבר שהוא נוסע לבקר את משפ' שטיינברג. אבל למה הוא נוסע? לשטיינברגרים יש רק בנות, כנראה שהוא החתן שלהם. אני מכיר את החתנים של השתיים הגדולות, לכן הוא מוכרח להיות בעלה של הצעירה. שמעתי שקוראים לו אלכסנדר כגן. רגע, אם הטא מגיע מבודפשט, עיר מלאת אנטישמים, הוא ודאי שינה את שמו! מה המקבילה ההונגרית ל'כגן'? קובאץ! אבל אם הוא שינה את שמו, ברור שיש לו מעמד מיוחד. מה זה יכול להיות? כנראה דוקטוראט מהאוניברסיטה!

בנקודה הזאת פנה היהודי אל הבחור הצעיר ואמר: "מה שלומך דוקטור קובאץ'?"

"ברוך ה', טוב מאוד, תודה" ענה לו "אבל מנין אתה יודע את שמי?"

"נו" עונה לו היהודי "זה הרי ברור מאליו!"

ועוד אחד:

שלושה יהודים, אמריקאי, רוסי וצרפתי, נזדמנו לפונדק אחד. תוך כדי סעודה אשר תובלה כדת וכדין במיני תרגימא ומשקה חריף לעורר את הנפש, התברר כי שלושתם מעורים בפוליטיקה הפנים- ארצית במדינותיהם, ונמנים בין "בוחשי הקדירה" הפוליטית והמדינית.

כמובן, שעובדה זו היוותה סיבה מספקה למציאת נושאים משותפים וחשיפת עובדות מעניינות. תוך שהם משוחחים, החלו להתמקח ביניהם מי מהם משפיע ביותר על מהלכי המדינה, מי מהם מוכר יותר בקרב הפוליטיקאים ושרי הממשל מי יותר חשוב בארצו.

פתח יעקובוב הרוסי: הנה לכם הוכחה כי אני חשוב ביותר בארצי: ביום בחירתו של הנשיא, כאשר עמדתי בינות לאלפי אנשים מריעים ונרגשים, עצר הנשיא הנבחר את מכוניתו ההדורה, אשר היתה בדרכה לקרמלין, הצביע לעברי מעבר לחלון, ונענה לעבר יועציו החשובים ששהו במחיצתו: "הנה, רואים אתם את החבר יעוקובוב? הוא האיש שתרם רבות לבחירתי. אני צריך אותו תמיד צמוד אליי".

אמר יעקובוביץ' הצרפתי: אוי, נו, באמת! זו הוכחה למידת ההשפעה?! הנה, הסכיתו ושמעו מה ארע לי. ביום  בחירתו של הנשיא, כאשר עמדתי בינות לאלפי אנשים מריעים ונרגשים, עצר הנשיא הנבחר את מכוניתו ההדורה, אשר היתה בדרכה לארמון האליזה. הצביע לעברי מעבר לחלון, וקרא לי להיכנס ולשבת לצדו. תוך כדי שיחה בענייני פנים ומדינה, קלטתי לחישה של אחד היועצים השואל את חבירו: תגיד לי, מי הוא האיש שהנשיא הכניסו למכונית?". הנשיא שמע גם הוא את השאלה, נפנה לעבר מלוויו והסביר: "הנה אתה רואים את מר יעוקובוביץ'?! הוא האיש שגם ישירות לבחירתי. אני צריך אותו תמיד לצדי."

נענה ג'ייקובס האמריקאי: זה הכל?! שמעו מה קרה עמדי. ביום בחירתו של הנשיא, כאשר עמדתי בינו לאלפי אנשים מריעים ונרגעים, עצר הנשיא הנבחר את מכוניתו ההדורה, אשר הייתה בדרכה לבית הלבן. הצביע לעברי מעבר לחלון, וקרא לי להיכנס ולשבת לצדו. הוא לא הציג אותי בפני יועציו החשובים, ומיד החל לדון עמי בהשלכות מדיניות ופוליטיות רבות משקל. תוך כדי שיחה אני קולט מבעד לחלון לחישה של אחד המלווים השואל את חברו: "תגיד, מי זה האיש הזה שמדבר עם מיסטר ג'ייקובס?!"