וואו, ההקלה הזאת.
לחזור לכתוב, אני מניחה, זהו דבר שיעשה לי רק טוב.
ונכון, אני כותבת ומפסיקה. ושוב פעם, כותבת ומפסיקה.
אבל אני חוזרת לכתוב, כפי שבוודאי הבנתם.
אבל אני חוזרת ליותר מתקופה.
אני מקווה שזה ישאר ככה, כמה חודשים, לפחות.
יצא לי לחשוב על עצמי, והרבה.
לחשוב על התקופה האחרונה, על האנשים.
האנשים שהיו איתי.
שתמכו בי.
שעודדו אותי.
שהקשיבו לי.
וזה עודד אותי.
זה בעצם, דבר שבזכותו אני כותבת פה.
וכשאני קוראת את זה, זה נראה כמו אני, אני, אני, אני ואני.
אבל זה לא.
זה כ"כ לא.
קשה לי לדבר על עצמי.
אבל, כאן, במסן, באייסיקיו, או, מזה משנה בכלל, אני הרבה יותר פתוחה.
כמובן, פתוחה לאנשים שפתוחים איתי.
למרות שבהתחלה, אני בדרך כלל ממעיטה מלדבר על עצמי.
אבל ככל שההיכרות שלי עם אותו אדם, הולכת וגדלה, כך גם הפתיחות משתנה, וגם אני.
ועכשיו אני מרגישה שהפוסט הזה מתנשא נורא.
למה? אני לא ממש הבנתי, עדיין.
טוב, אז אני אעבור לנושא אחר.
אנסה לעניין אותכם.
אז, חופש פסח.
או, חופשת פסח.
איך שתרצו.
הארוחה הייתה נהדרת.
הערב הזה, הכ"כ חשוב, עם המשפחה.
נהנתי מאוד. זאת אומרת, זה פסח, ליל הסדר, חייבים להנות, לא? D:
וחוץ מזה, הייתי בסופרלנד וגם בסרט.
היה כיפכיפכיפכיף. D:
התחושה הזאת, האנדרנלין (וכן, עכשיו זה בנוגע לסופרלנד), זה הרגשה כ"כ משחררת.
וגם ראיתי שם מישהו חתיך. D:
איך לא, הא? D:
ואני כותבת הרבה כאלו- D:
איזה לא קשור זה^^
טוב, מספיק עם כל הסמיילים האלו לבינתיים.
אז, חג שמחחחחח ונפלא שיהיה לכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Noy. Just Noy.