אוקיי, קראתי כמה פעמים את הפוסט הקודם והגעתי למסקנה -שלפחות בעיניי- הפוסט יצא כל כך רדוד.
אני מנסה לכתוב כאן דברים אחרים, אתם מבינים?
לא עוד אחת שחושבת שהיא שמנה.
לא עוד אחת שאין לה ביטחון.
לא עוד אחת שלא במרכז העניינים.
אבל מה לעשות, יכול להיות שלפעמים אני כזאת.
אולי אני מנסה להיות שונה ומיוחדת, אבל במיוחד פה, בישרא, אני מגלה עד כמה אני לא היחידה שחושבת ככה.
אז, כפי שאמרתי, קראתי את הפוסט הקודם וראיתי איך שמכל דבר טוב אני נוטה לרשום גם את הצד הפחות טוב.
אולי ככה מתנהגים בגיל ההתבגרות?
רגע.. זה אומר שאני כבר לא מיוחדת ושונה?
אתם מבינים?
הכל, פשוט... הכל כל כך מסובך לפעמים, אני מנסה למצוא את הקצה של החוט בתקווה שהוא עוד שם, שהוא עוד לא הסתבך עם עוד כמה דברים.
אני פשוט מנסה לבוא בגישה חיובית לכל פוסט, אבל לפעמים זה לא כל כך מצליח.
אז אני מקווה שלא תחשבו שאני עוד מישהי.
אני מקווה שלא תחשבו שאני עוד אחת שלא מרוצה מהמראה שלה, מהמשקל שלה, ובלה בלה.
אם כי חלק מזה נכון.
אני לא עוד מישהי, אבל אני לפעמים חושבת על המצב.
עכשיו אתם קצת יותר מבינים אותי, אני מקווה, נכון?
מקווה שלא תחשבו שזה עוד בלוג סתמי,
נוי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Noy. Just Noy.