סתם עוד סיפור בהמשכים...

טוב, אני מאוד לא מרוצה ממספר הקוראים.

אני משקיעה בסיפור ממש!

ואני חושבת שהוא יפה!

אבל אתם פשוט לא מגיבים!

ויש מנויה אחת.

מנויה - אם את חיה, תגיבי בבקשה!

אני שולחת לך מיילים עם  ספוילרים אבל את לא מגיבה..

(נראלי..)

אז באמת עכשיו,

במחיאות כפיים סוערות, קבלו את פרק 6!!!

בפרק הקודם:

אבל במכתב השני שהיא כתבה לי, היה השיא של ההתכתבות.

-

מה, באמת? אתה באמת גר  בדקל 2?

זה שני מטר מהבית שלי!!!

אנחנו חייבים להיפגש...

מתי אתה יכול? באיזה ימים? ובאיזה שעות?

שרון כתבה.

בתחילה לא האמנתי שהיא באמת גרה כל כך קרוב אליי, ושאף פעם לא נפגשנו.

החלטתי לשאול אותה איך היא נראית, כי יכול להיות שאני פוגש אותה,

ופשוט לא יודע שזאת היא.

שמעתי כבר על האינטרנט, ושיש אנשים מתחזים,

אבל משום מה, האתר הזה והדף שלי נראה לי אמיתי.

ובכל זאת, החלטתי לשאול את הילה מה היא חושבת על זה.

"הלו?" היא ענתה, בקול החביב שלה, כתמיד.

"היי הילה, זה בן..." אמרתי, מנסה גם להישמע חביב.

"כן בני, אני יודעת שזה אתה. קרה משהו?" היא תמיד חושבת שקורה משהו רע...

"לא בדיוק. אני פשוט רציתי להתייעץ איתך לגבי משהו," ועניתי, ובלי שהספקתי לנשום היא ענתה,

"כן! איך אני יכולה לעזור לך?" החביבות יתרה. חשבתי שמשהו לא בסדר איתה.

סיפרתי לה את כל מה שקרה, והיא הציעה לבדוק אם שרון דוברת אמת.

"אבל איך נוכל לבדוק?" שאלתי בלי לחשוב.

הילה הציעה את הרעיון הכי פשוט, "נבדוק אם יש גל ישראלי במאגר הצבאי!"

להילה יש גישה, בתור עובדת סוציאלית מטעם הצבא, לכמעט כל המקורות הצבאיים.

כמובן, שלאחר יומיים הילה חזרה אליי ובידה מסמך לא ארוך, ובו כתוב:

גל ישראלי, בן 18 בהתחלת שירותו הצבאי, כיום בן 20, מספר אישי 612166.

"אז שרון דיברה אמת!" צהלתי.

"כנראה שכן." היא אמרה.

"אז... אני יכול להיפגש איתה?" שאלתי והזכרתי להילה במה היה מדובר.

"אני חושבת שכן," שמחתי לתגובתה, אבל אז היא הוסיפה "אבל אני ארצה להתלוות אלייך".

נו באמת, עד שהשגתי לי סוג של דייט עם מישהי שיכולה להזדהות איתי, אני צריך את הילה על הראש?

"אבל היא גרה כל כך קרוב!" מחיתי מחאה חסרת תועלת.

"לא יעזור בית דין, אני באה איתך." הילה התקשחה, "ואל תשאל אפילו למה".

קבעתי עם שרון בגינה הקרובה לביתה, ולקחתי את הטלפון שלה למקרה הצורך.

לא סיפרתי להילה שגם נתתי לה את הטלפון שלי, כי אני לא יודע איך היא הייתה מגיבה.

היא בוודאי הייתה שואלת משהו כמו "ואיך תדע שהיא לא תטריד אותך טלפונית?"

או כל שאלה מטומטמת אחרת.

כשהתחלנו ללכת לעבר הגינה, פתאום עצרה אותנו בחורה  מעט כהת עור, עם שיער שחור.

"בן?!" היא כמעט צעקה.

חשבתי מעט, ואז עליתי על זה. "שרון?"

מצטערת מאוד על זה שלא העלתי פרק הרבה זמן,  מקווה שתסלחו לי.