יום שבת!

חופש מהבית ספר, חופש מחבורת הבנות המגעילה שכל הזמן מעליבה אותי ומשפילה אותי מול כולם,

חופש מהדיחות שכל המקובלים אצלנו מעבירים עלי,

ומה יותר מושלם מלבלות חופש כזה מגניב בחברת אהובך,

יש משהו יותר מושלם מזה?

יום שבת, התעוררתי ב9 בבוקר כשאני בקושי נושמת, מלאת נזלת, כאבי גרון ואזניים.

תוצאה: אני חולה.

כל כך התבאסתי בהתחלה כשאני יודעת שאמור להיות היום בבוקר פיקניק משפחתי ביערות הכרמל פלוס צעדה!

אבל כשגבעול ניגש לחדר שלי ואמר: "אני לא הולך לטיול, אני נשאר בבית!"

הרגשתי כל כך התרגשות והתלהבות!!!

אחרי שהוא יצא מהחדר שלי תהיתי לעצמי וחשבתי, אולי הוא נשאר בבית כי הוא יודע שאני לא אלך?

יכול להיות שהוא מרגיש כמוני אבל פוחד להגיד וככה בעצם הוא רומז לי?

לא משנה מה הייתה הסיבה שהוא החליט לא ללכת, עדיין הייתי כל כך מאושרת למרות הנזלת שנזלה לי על הסוודר בצבע  ירוק עם נגיעות קלות של ליחה צהובה!

(זו רק אני או שהגזמתי בתיאור?).

ובכן ההורים הכינו את הצידה ואמרו: "כל דבר שתצטרכו תצלצלו אלינו!"

ואבא הוסיף: "גבעול תשמור על אחותך!"

ואני ניראת כל כך מאושרת מחוייכת עם פרצוף חולמני!

ההורים עזבו, סוף סוף נשארנו רק אני והוא.

ישבנו זה ליד זו בספה וצפינו בסרטי קומדיה שונים,

כל כך צחקנו וניראנו ממש כמו זוג מושלם מהאגדות!

בערך בשעה 12 ניגש גבעול אל עבר המטבח להכין ארוחת-צהריים.

גילינו להפתעתנו שיש ג'חנון מוכן שדורש רק חימום במקירוגל, וכך עשינו.

שמעתי את קולו המתוק כשהוא שר שירים כל כך יפים בצ'כית ולמרות החום והכאבים הייתי מאושרת.

הוא ניגש אלי עם הג'חנון והעגבניות בצד ושאל כל רגע: "איך את מרגישה?"

וגם: "נו... טעים לך?"

ואני הייתי בעננים.

פתאום תחושה דוחה הציפה אותי מה זה היה אתם תוהים? הג'חנון, העגבניות וכל שאר האוכל שאכלתי!

בעעעעעעעעעעעע ככה זה נשמע או אולי בעע? משו כזה!

גבעול נתן ריצה אל הטלפון הודיע להורים שהם ממש חייבים לחזור כי הקאתי וזה לא משתפר!

ולצערי, הם באו!

זה לא שאני לא אוהבת את ההורים שלי, פשוט כל כך נהנתי להיות איתו למרות שהקאתי *מביך* אבל קורה!

קיבלתי פינוקים ונהנתי ועכשיו אני מרגישה יותר טוב, או לפחות מספיק טוב כדי לרשום את הפוסט הזה!

טוב רשמתי המון.

הבחילה מתחילה לחזור!

אז...

תהנו מיום שבת כמו שאני נהנתי בו!