אגב, לכל מי שלא יודע - אני בת 15 ולומדת בכיתה ט'. עוד שנה תיכון. אעאעאע.

אמנם אני לא אוהבת ללמוד אבל זה רק בגלל שהלוח לא אורגני, והמורה לטבע לא יודעת על מה היא מדברת!

היא פגעה בחצב (תלמיד מהכיתה שלי). ואמרה שיש פרחים יותר יפים ממנו.

הוא כל כך נפגע שהייתי צריכה לקטוף אותו ולקחת אותו הצידה לשיחה ולהרגיע אותו אני כל כך מקווה שעזרתי לו כי פשוט מבפנים כמעט ופרצתי בבכי. אוך, אנשים לא מתחשבים. כמה נורא ומר.

מי שיורד על החברים הכי טובים שלי אני כל כך כועסת עליו אחרי זה,

פעם אפילו לא דיברתי עם אמא שלי שבוע שלם רק בגלל שאמרה שהעץ ניראה ישן. חוצפה מצידה.

ואני אפילו לא יכולה לרשום את זה אבל אתם בטח מבינים מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרוא לעץ נכון?

ובכן... מסתבר שהמון אנשים חושבים שאני מוזרה. מה שאני בכלל לא. אבא חלסטרה, תמיד מעודד אותי ואומר שאני לא מוזרה. אם כי מיוחדת.

והאמת אין לי מושג איך בכלל הם הגיעו לזה?

אני פשוט ילדה שאוהבת את החיים ורוצה לשמור את כדור הארץ נקי ומאושר, ולזה אתם קוראים מוזריות?

אבל לא נורא... מלבד העציצים, הפרחים, והעצים הכרתי לי אנשים חדשים.

כשסיפרתי את זה לאמא שלי היא כל כך התלהבה.

והיא אמרה: "בואי נערוך מסיבה, אורגָנית כמובן!".

ואני: *צוהלת*.

התקשרתי אליהם מיד וכולם באו היינו ממש המון, בערך שלושה! או שתיים משהו כזה!

כשאמא באה להכיר אותם היא שאלה אותי: "עציץ?".

אני: "כן אמא?".

אמא: "בואי שנייה לעזור לי!".

אני: "בשמחה,*ואמרתי לחברים תכף אחזור*.

אמא: "זה נחמד שאת רוצה לשחק עם ילדים קטנים, אבל החברים שלך אמורים להגיע, לא?".

אני: "*צוחקת* לא אמא, אלו החברים שלי הם בכיתה ד' והם ממש נחמדים".

אמא: *מופתעת*.

אני: "טוב הלכתי לשחק איתם ביי ביי".

אמא: "תהני, *עדיין בפרצוף שלWTF?*"

לא יודעת מה איתכם אבל לי יש הרגשה שהיא חושבת שזה מוזר שילדה בכיתה ט' תסתובב ותשחק עם ילדים בכיתה ד'.

מה מוזר בזה?!

ובכן, הם הלכו לא מזמן כי הם צריכים לישון בתשע וחצי בערב.

היה  כל כך כיף ואני מאושרת חוץ מהקטע של המורה לטבע והחצב,

מקווה שיהיה בסדר חצבוש שלי!

 עד לפעם הבאה ובנתיים ציץ ציץ לכולם!