נוסטלגית (ע"ר)

הפסקתי לעצמי את ההתנסות הקלינית, בלעז סטאז'.

התחיל מזה שבשבוע שעבר מצאו איזה ממצא באו"ס במקרה, שנקרא וריקס: וריד טבורי מורחב בחבל הטבור בכניסה לבטן העובר, שזה דבר שיכול לגרום למערבולת בזרימת הדם לתינוק וח"ו לתמותה עוברית ברחם. הייתי בגלל הממצא הזה בבי"ח לאבחון באו"ס ע"י רופא ליומיים (ללא אישפוז) שוחררתי עם ההפניה לבוא למחורת ובגלל זה הפסדתי יום באימון הקליני. וזה אחרי שבמשמרת אחת היו לי כאבי גב כמו צירים והמנחה אמרה לי ללכת לח. לידה לבדוק את זה.

כל החיסורים האלה עלו למנחה כנראה על הראש עד שהיא עשתה לי די בלגן, כתבה לי הערכה התחלתית גרועה. בקיצור לא טוב. חשכו לי העיניים כשקראתי את זה, דיברה עליי עם האחות ראשית ועם הרכזת ועשתה ממני בורה וטיפשה.

בנוסף בגלל הממצא של הוריקס אמורים לעשות לי זירוז בשבוע 37 (לא כיף) וזה קצת יתקע אותי מבחינת המשך הסטאז' לחזור די מהר לעבודה הקלינית וזה לא מתאים לי.

אז לאור הנ"ל החלטתי שדי, נשבר לי כרגע. והיום הודעתי לרכזת בישיבה לא הכי נחמדה איתה שבה קיבלתי על הראש, שזהו אני מסיימת. אחזור בע"ה עוד כחצי שנה אחרי הלידה ונמשיך במקום חדש עם דף חלק ונקי בע"ה.

אין לי מושג למה היה לי את הנסיון הלא נעים הזה. אני רק מנסה להגיד לעצמי שהכל לטובה. למרות שהמצב הרגשי שלי לא מדהים.

מה שכן, לקראת השיחה היום עם הרכזת, בשיתוף ובעידוד בעלי הכנתי לעצמי דף ודברים שאני רוצה להגיד לה. בדר"כ אני די נגררת בשיחה ולא מובילה אותה. בעלי עודד אותי להיות המובילה והשולטת בשיחה. בקיצור אסרטיביות זה לא הצד החזק שלי. כתבתי לעצמי נקודות ויחסית עשיתי את זה יפה (נראה לי) למרות ההתקפות הנגדיות שהגיעו אליי אחר כך.

יהיה טוב. לפחות יהיה לי קצת חופש בחצי שנה בקרובה יחד עם הבייבי החדש ובבית...