טוב חברים או כנראה שאני סתם כותב לעצמי כי רק הרגע פתחתי את הבלוג ואין לי ספק שאני הבנאדם היחידי שיקרא אותו...

אז בכל זאת אני יזרום (זו המטרה לא?)

אז ככה,ימים אלה הם ימים של מלחמה ,חיל האוויר מפציץ בעזה תושבי שדרות\באר שבע\אשדוד\אשקלון ויסלחו לי מי שלא ציינתי את ישובו(ככה זה שלא חיים בעיר-או שאתה שם או שאתה לא קיים)מופגזים חדשות לבקרים, בכל אופן ימים לא סימפתיים במיוחד ואני מדבר עוד מהכיוון הרגוע של חיפה.

כחלק מעיסוקי אני סטודנט באוניברסיטת חיפה,ואני חש איזשהו מפח נפש בנוגע למצב.

באופן סטטיסטי מרבית האוכלוסיה הישראלית והפלסטינאית הם כנגד ביצוע כל אקט מלחמתי,בכלל מלחמה זה לא דבר חיובי במיוחד,בוודאי מספר הקרובנות שנערמים מיום ליום ,ובאופן פרדוקסלי כמעט כל אדם ממוצע שאני מדבר איתו רואה לנכון לתקוף(כי להיות זה שמותקף זה לא בא בחשבון).

שלא תבינו לא נכון,אני לא אנריכסט,ודעותיי הם אינן שמאליות,אני איפשהו באמצע,אבל במצב המלחמתי הזה אין מצב אמצע???

עד עכשיו כל אקט דמוקרטי שנכחתי בו,קרא או לחיסול כל הערבים במדינה ,או לרצח עם שמתחולל בעזה,אבל אף אקט ששמעתי אותו לא קרא לפשרה מסוימת,להבנה,מה אזרחי ארץ ישראל הערביים לא מבינים שהמצב שמפציצים ישובים מבוקר עד ערב הוא בלתי נסבל??? או לחילופין אנחנו (אני אדבר רק בשמי) אז אני מבין שהחיים בעוני ,ללא עבודה וללא כל אפשרות להתקדם בחיים גם בלתי נסבלים.

 צריך למצוא את הליך הגישור הזה ,וחשבתי על יוזמה שיכולה להיות מעניינת אני לא בטוח עד כמה מציאותית:

ליזום שיחות טלפון לתוך עזה ולנסות לדבר עם האזרחים עצמם שיחתמו על זה שהוא הסכם לא עם מדינת ישראיל,אלא איתי עם אסף שיושב בצד השני ששנינו לא מסוגלים כבר לחיים בצל הלחימה,דבר זה יביא אולי לאיזשהו גל חדש של רעננות מכל הפוליטיקה בין ראשי מדינות,שגם ככה נכשלים כבר עשרות שנים,אני לא רוצה לפתור את הסכסוך אני סך הכל רוצה ססטוס קוו של חיים יותר נוחים ותכליתיים!

טוב עד כאן להיום מחר אני עובד(6:30)

אולי מחר אני ינסה לפתח את הרעיון

אז שיהיה לילה