ובמילים אחרות..אח ש'לי =)
אז ככה..ישבנו היום אני ומושי , אח שלי (וכן זה באמת השם שלו..לא קיצור של משה..וכן ככה כתוב בת.ז ולא , זה לא מושי כמו מושי מרשמלו..זה עם חולם מלא יענו moshi למתקשים שביניכם)
חפרתי מודה...הקיצר..ישבנו מושי ואני לאכול חומוס...(כמובן כזה שכשר בהשגחת בד"צ כי אח שלי אם לא ידעתם די דוס..)
עדיין אין לו פיאות או משו מסולסל אחר וגם לא מגבעת..הוא גם אמר לי שכנראה לא יהיה לו כי זה לא הזרם שאליו הוא שייך...
לאח ש'לי תמיד היתה השקפה שונה על החיים..אומנם הוא די גבוה ולכן הוא היה הולך די עקום אבל אף פעם לא חשבתי שהוא אשכרה יהיה פינגווין...
מושי אף פעם לא היה "מיין סטרים"..הוא היה שומע מוסיקה אלטרנטיבית , היה בכיתה של גאונים מופרעים בתיכון , ואולי הוא לא ניגן בגיטרה , לא התלבש כמו בלאקר , לא ניקב ת'אוזניים ש'לו , לא היתה לו תספורת מוזרה ,לא ניטים ולא נעליים...אבל תמיד הוא היה קצת פריק...כי אצל מושי הכל תמיד היה בא מבפנים..הוא לא האמין בפוזות ולא חיפש צומי..הוא פשוט היה מי שהוא..
גם בנוגע לבחורות הוא היה שונה..היו לו מספיק חברים פליירים שניצלו בנות..ותכלס..הוא יכל..אבל הוא לא רצה..הוא לא הרגיש נוח עם זה..גם תמיד היה חשוב לו האופי יותר..והוא לא אהב כשאישה מתלבשת חשוף מדי...
מאז שאנחנו קטנים תמיד אני והוא היינו מדברים לתוך הלילה ונרדמים אחד עם השני במקביל (כמו איליין וג'רי).
לפני הצבא לא היה מאושר ממושי! הוא הוציא בגרות מעולה , קרע ת'תחת בעבודות בין בגרות לבגרות , היה פעיל בשומר הצעיר , ובכלל..בשביל ההורים שלי - היה הבטחה גדולה! אבא ש'לי (אם לא ידעתם) מהנדס אלקטרוניקה...והוא תמיד סימן את מושי כיורש...טוב איך לא? מושי הילד הטוב והצייתן עם הציונים המעוררי קנאה..חלום של כל אבא מהנדס אלקטרוניקה..
מה שכן אחרי הצבא מושי קצת השתנה..הרגשתי איך הוא התבגר...ראה קצוות שונות באוכלוסיה..יצא קצת מהבועה שלו...התחיל לפתח קו מחשבה שונה..להתעצב טיפה אחרת..
במהלך הצבא וגם קצת אחריי מושי התחיל לכתוב סיפורים קצרים..הם גם היו ממש טובים..אני יודעת..קראתי את רובם -אלה שלא עלו על 3 עמודים, כן? (מה לעשות..עצלנית אני...) מושי רצה להוציא ספר שיקראו לו "שונא את כולם ואוהב את כל השאר"..ברוב הסיפורים שלו הוא בעיקר מחה על כל התרבות ההוליוודית וכמה שהיא מקלקלת את הדור שלנו..אמרתי כבר שאח ש'לי לא ממש "מן הכלל" ,כן?
אחרי זה למד מושי שנה באוניברסיטת ת"א הנדסת אלקטרוניקה...(בנינו..תמיד ידעתי שמושי רוחני מדי בשביל השיט המעשי הזה..) מה לעשות מושי ואבא ש'לי לא עשויים מאותו חומר..ו*הופ* אחרי שנה מושי פרש...
עברו כמה חודשים..ידה ידה ידה..הגיע שעת דרום אמריקה (שבה הוא היה 8 חודשים וכמובן , גם השיער בא עם זה...)
היו לו מלאנטפים חברות צרפתיות/אמריקאיות/אנגליות שהוא הכיר בטיול...(טוב לא פלא..היה לו חתיכת קוקו..הוא היה נראה כמו ג'ון סמית'!) וישראל הצטיירה בעיניו כמקום לא כ"כ סימפטי לעומת חו"ל..
כשהוא חזר היה לו ג'וק חדש..הוא ויתר על להוציא ת'ספר..תקע את כל הסיפורים בבוידעם המחניק והמאובק ש'לנו..והקדיש שנה שלמה בשביל ללמוד צרפתית...למה אתם שואלים? הוא רצה להתקבל למכללה בצרפת כי שמע שהלימודים שם חינם וללמוד שם קולנוע (כה ,זו היתה אהבתו החדשה) עכשיו..מה מצחיק פה?(במבטא של גיל ססובר מהקומדי סטור כשהוא משחק ת'שכן הרומני) הוא אשכרה התקבל לקולג' הזה בצרפת..כי הרמה של הצרפתית ש'לו היתה עד כדי כך גבוהה (והבן אדם למד בכוחות עצמו ,אה ובזכות אבא שעבד איתו על המבטא..אה ו..בזכותי שבזבזתי מלאנטלפים שעות בלבחון אותו על מילים) קיצר אחרי שנה שלמה שאבא ש'לי ויתר על אל ג'זירה בימי שישי בערב (עיראקי נו..) לטובת סדרות בישול צרפתיות (מה..זה מה שהיה..) לפתע למושי נכנס ג'וק חדש בראש..וקלט שלעזוב ת'ארץ זה טיפ טיפה קשה מדי (אני מודה ששמחתי , מה לעשות הייתי קשורה..)
טרראם טים טאם..אחרי טלאות רבות וחיפושים מייאשים מצא מושי את מקומו במכללת ספיר! אז כן הוא למד שם שנה קולנוע..הממ רק שנה..(מה ציפיתם להמשכיות? זה אח ש'לי..לא קלטתם אותו כבר..?)
אח ש'לי הוא הדוגמא המובהקת למישו שהולך אחרי הלב שלו..(אממ וגם למישו לא כ"כ החלטי ולא הכי אה יציב..אבל למה להיטפל לתפל?)
בינתיים התגייסתי לצבא..ומושי היה במילואים..הוא הכיר איזה חבר אחד משם שחוזר בתשובה..והתחיל ללכת לכל מיני הרצאות ומדי פעם אפילו לישיבות..לא התעמקתי כ"כ כי היתה לי תקופה די קשה בצבא באותו הזמן...אבל כשהתחלתי לחזור לעצמי פתאום שמתי לב שמושי עם כיפה..מושי עם ציציות..מושי אשכרה..הולך להיות דוס (?!) בהתחלה חשבתי...שטוב..זה בטח סתם עוד ג'וק...יעבור לו..הוא תמיד נראה להוט על כל דבר כאילו אין מחר ואחרי זמן מה זה חולף לו..אבל חיכיתי וחיכיתי וזה לא עבר...
זה היה די עצוב לי כי לפחות כל הפעמים האחרות שהוא החליף תחומי עניין הוא היה נשאר אותו מושי..ועכשיו הרגשתי כאילו זה מישו אחר מדבר..מושי ה"שטוף מוח"...היה לי די קשה לקבל את זה בהתחלה..לפעמים אפילו אמרתי לאמא שלי שאני מעדיפה שהוא יהיה הומו..ככה לפחות אני אדבר איתו על ג'וני דפ והוא לא יזרוק עלי כרית...
לפני כמה חודשים הוא עבר לגור בישיבה בירושליים...והתחיל לבקר כל 3 שבועות...כשהוא היה בא כל פיפס קטן התחרפנתי..הוא שאל את אמא אם אפשר לכבות ת'אור במקרר בשבת..
אני שמעתי את זה מהחדר השני וישר רצתי לסלון ויצאתי עליו "מה אתה רוצה להשתלט עכשיו על כל הבית?!?! לא רוצה! לי זה מפריע! לא מכבים שם ת'אור!" מושי נאנח , השפיל את מבטו ועזב את העניין...אחרי זה ראיתי שהוא מברך לפני שהוא אוכל תפוח...לפני שהוא שותה מים..לפני שהוא נוגס בגרגיר קורנפלקס אחד קטן..זה חירפן אותי..והאמת שגם די הרתיע..פשוט בהיתי בו ולא הבנתי..מזה הכרחי? למה זה משנה..מזה מועיל? כ"כ שונה מהעולם שלי...זה לא נתפס לי.
לפעמים לא התפאקתי והייתי פולטת כל מיני יציאות חסרות טאקט שכאלה..וכבר לא קראתי לו מושי..אמרתי "מה קורה יא דוס?" ואם הוא היה צוחק מיזה הייתי אומרת "מה , לדוסים יש חוש הומור?" הזמן חלף וחזרנו לישון יחד כמו פעם אני ומושי...ולדבר לתוך הלילה (תתפלאו אפילו היה לנו על מה..) ומושי המשיך להציק לי כל פעם ולהדביק לי כריות על הפנים "מזל שאין מצווה בתנ"ך - כבד את אחותך" הוא צחק..לאט לאט התחלתי לקבל את מושי החדש..והפנמתי שהמצב בכלל לא כזה נורא...ובתכלס..גם לא היתה לי ממש ברירה..
היום ישבנו לאכול חומוס...והוא סיפר לי סיפור...דיאלוג משעשע היה לנו..קלטו
מושי:"יום אחד איזה בחור התעורר וגילה שהוא ג'וק"
אני:"בעע מושי אני אוכלת"
מושי:"לא משנה נו זאת לא הנקודה..
אני:"יוואו במקומו הייתי רצה ישר מתחת לאיזה נעל שתגאל אותי מייסורי..איזה נורא זה להיות ג'וק הא?
מושי:"טוב זה רק אם הם מודעים להיותם ג'וקים..לא נראה לי שג'וקים כ"כ מודעים לעצמם"
אני":ואיי זה בטח הסיבה למה ג'וקים תמיד רצים לעברך..שתדרך עליהם!! תמיד חשבתי שהם סתם היפראקטיבים..אבל ככה זה..מבאס להיות ג'וקים..אפילו הם עצמם לא רוצים להיות ג'וקים..
מושי:"חח הממ לא חשבתי על זה יש לך יציאות לפעמים.."
דפי:"גם לך..למרות שאתה דוס.."
מושי:"חחח..טוב תני לי לספר!! הוא לא מבין מה לעשות עם עצמו...ואחותו נכנסת לחדר והיא.."
אני:"דופקת ת'צרחה של החיים ש'לה?"
מושי:"כן...והיא מביאה מטאטא.מתחילה להרוג אותו...מביאה k900 או איך שקוראים לזה..."
אני:"ואיי חרא להיות ג'וק הא?"
מושי:"מה אמרנו על המילה הזאת?"
אני:"מה? אה חרא?"
מושי:"אוף דפנה.."
אני:"חח טוב סליחה סליחה..נפלט לי.."
מושי:"טוב מה שקרה..ואיי שכחתי..יופי הרסת כבר בכל מקרה.."
אני:"נו סורייייי נשמע מעניין דווקא"
מושי:"טוב אז היא איכשהו מגלה שזה אח שלה והיא וכל המשפחה שלה בשוק.."
אני:"מה?! איך הם יכולים לגלות שזה אח ש'להם?! היית רואה ג'וק היית חושב שזו אני!? קצת מעליב ,לא?
מושי:"יווו דפנהההה מן הסתם הסיפור לא כזה מציאותי מלכתחילה..הבחור *נהפך* לג'וק , אז את מצפה שההמשך יהיה הגיוני???"
אני:"חחח טוב טוב נו..."
מושי:"טוב..את מעצבנת אני גולש לסוף..בהתחלה אחותו נרתעה ממנו וסגרה אותו בתוך כלוב..אבל מתי שהוא כשהיא הכינה אוכל היא הביאה גם לו ושיחררה אותו מהכלוב"
אני:"מי סיפר לך ת'סיפור הזה? בישיבה?"
מושי:"כן.מישו משם"
אני:"מושי אני שמחה שאתה דוס =)"
קיצר אחרי הסיפור המשעשע של אח ש'לי הבנתי כמה דברים..אולי כבר לא ניצא אני והוא ב4 בלילה ל"בון בון של גילי" לקנות אייס קפה ולשבת בקניון כשהוא ריק מאדם..ואולי הוא לא ינפנף באוויר ילדים שמרביצים לי (כה , הייתי ילדה מוכה ביסודי) , אולי הוא נראה עכשיו כמו בר מצווה בוי...ואולי אני צ'כה ללבוש טרניגים ארוכים ורחבים כשהוא בבית ולהנמיך ת'טלוויזיה אבל הוא עדיין אח ש'לי..והוא הדבר שהכי חשוב לי בעולם...ואני עדיין יכולה לדבר איתו על הכל (טוב..כמעט על הכל...) ואני ממש לא מעדיפה שהוא יהיה גיי! העיקר שהוא יהיה שמח בחלקו...וזהו..הוא חזר עכשיו לירושליים ונראה אותו רק עוד 3 שבועות...אה ואם תהיתם..בסופ"ש הבא שהוא יחזור האור במקרר כבר יהיה מכובה :)
וככה..המשכנו לעצבן אחד ת'שנייה..באושר ועושר עד עצם היום הזה =)
* תמונה שלי ושל מושי מהבר מצווה שלו
זה לא הסוף כן? עוד צ'מעו ממני כשלאח ש'לי יהיה ש-ידוך!
יאללה , שישמור אתכם בורא עולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
