הכי אמיתית שיש

אני כבר לא יכולה להביע את דעתי במדינה דמוקרטית! 

החיים האלו גדולים עליי! חח

אני כבר לא יכולה להגיד שבא לי למות כמו בגיל 13. 

אני כן יכולה להרגיש ולהתכוון לזה בתוך תוכי. אבל זה רק בתוך תוכי! 

אני רוצה מישהו לחלוק איתו את הבעיות שלי, בן אדם אמיתי. שבאמת ינסה להבין ולהקשיב ולשם שינוי אף להתעניין!

הרבה זמן לא פגשתי כאלו!

אז, כבר לא בא לי למות! אבל אין לי כוחות להתמודד עם החיים המסריחים האלו!

טוב, אני חייבת להפסיק לרשום תפוסטים המסריחים האלו ולמצוא חיים או משהו! S:

אנשים משתנים עם הזמן, הם כבר לא אותו דבר. 

כאלו שהיית בטוח שישארו חברייך לנצח הם כבר אי שם בעתיד שלהם. 

הם כבר שונים, אין להם חוסר התעניינות, ככ מהר משתנים. 

אני נשארתי בודדה. בין אנשים תמיד, אבל לא אנשים שאהבתי, סמכתי, והייתי צריכה להיות איתם לא אני! 

התרגלתי מזה שהחברים המסויימים שלי קיבלו את השוני שלי, את הבדיחות שלי ואת צורת הדיבור שלי. מתי אני צינית או עצובה. 

אנשים שאהבתי זיהו את זה. אבל עכשיו אין לי אנשים שאוהבים אותי.

לא טוב לי :(

אין לי מצב רוח! אני צריכה אדרנלין! 

הלכתי לעשות ריצות בבסיס!