לגמור ממחשבה

אז זהו,נגמר החופש לפחות בשבילי למרות שעדיין יש תחושה של חופש כאילו יחלפו להם חודשים רבים לפני שאני אתחיל את י"ב זה נגמר באמת ופתאום ראיתי אנשים שלא ראיתי כל החופש,לא שמעתי מהם כל החופש,פתאום זה נראה כל כך מוזר והאנשים נראים לך כל כך שונים למרות שהם לא השתנו בכלל מבחינה פיזית [חוץ מזאת שעשתה ניתוח אף, זאת שהורידה 15 קילו וההוא שהוריד את הראסטות].
אני יודעת על עצמי שכל כך השתנתי בתקופה האחרונה,אני בספק אם מישהו באמת מכיר אותי עכשיו אלא אם כן הוא היה איתי בזמן שעבר עלי השינוי.
אגב,השינוי הזה הוא לא איזה משהו שפתאום קרה אלא שינוי בתפיסה שלי, בגישה שלי לדברים.
אני מתארת לעצמי שגם על אחרים עברו שינוי,כאלה שחבל לי לאבד איתם קשר, אך נראה שאנחנו רחוקים מאי פעם ויש לנו רק שנה אחת להשלים פערים. יש שיגידו ששנה אחת זה המון על מנת להכיר בנאדם, אבל אני חושבת  שאחרי שהכרת בנאדם בדרך אחת ופתאום הוא הפך לאחר הרבה יותר קשה לך להכיר אותו כי בתפיסה שלך הוא אותו דבר כמו פעם ואם אתה לא מסוגל לעכל את השינוי אז הקשר מתנתק ומתפוגג.
עשרות קשרים נבנו והתפוררו ככה בגלל שינוי שעבר על בנאדם במהלך הקשר שלהם.
נכון,יש קשרים שמשתמרים אבל זה רק במקרה שהבנאדם עבר את השינוי איתך או קיבל אותו.

יש הרבה מאוד שינויים מסביבי, נראה שאני מעכלת אותם מקבלת אותם עובדה אני ממשיכה בחיי כרגיל, אך אני חוששת שזו רק אדישות שבאה לכסות על העובדה שקשה לי עם זה, תמיד טענתי שחיי התיכון זה טוב, חוץ מהעבודה שלהיות בבצפר כולל לימודים, חוץ מזה אני מאוד אוהבת את הבצפר אם להודות אפילו נתקלתי בכמה שיעורים מעניינים ומורות שבאמת יודעות ללמד.
אך למרות שזה נראה שאני מאוד חוששת ומאוד לחוצה,אני לא. אני יודעת שאני מסתגלת טוב לשינויים לא משנה כמה אני חוששת מהם ואני אף פעם לא נותנת לחששות שלי להפריע בדרך,אבל החששות עדיין שם.

אז הנה,אני סוףסוף מעכלת את העובדה שאני מתחילה את השנה האחרונה שלי בבצפר.